ת"ק 25409-12-14 יצקוב נ' פרפקט לין ע.מ 512101544

אין חולק כי בתאריך 19.11.14 רכש התובע מהנתבעת אריחי קרמיקה ובתאריך 20.11.14, סופקו לו על ידי הנתבעת אריחים אחרים, וזאת עקב טעותה של הנתבעת.

כן אין חולק כי על הנתבעת היתה מוטלת החובה להביא את האריחים עד לבניין בו מצויה דירת התובע ולהשאירם שם, כאשר על התובע החובה לדאוג להעלאתם לדירתו, שבקומה הרביעית, וזאת באמצעות מנוף.

לטענת התובע, משקיבל את האריחים, בדק את שמות האריחים על קופסאות הקרטון בהם היו ארוזים ומשמצא כי השמות זהים לשם האריחים שהזמין – הועלו האריחים במנוף לדירתו.

ברם, בדירה, נבדקו שוב האריחים על ידי התובע ואשתו ושם הסתבר להם כי הנתבעת טעתה וסיפקה אריחים השונים בגוון ובמרקם שלהם מאלה שהוזמנו על ידי התובע.

הנתבעת אכן החזירה את האריחים המוטעים וסיפקה לתובע אריחים חדשים, התואמים את הזמנתו, אך התובע נאלץ להזמין פעם נוספת את המנוף כדי להעלות את האריחים לדירתו ושילם בגין כך את הסך של 1,239 ₪.

כל זאת, לאחר שהמנוף המתין במקום לבוא הסחורה כ-3 שעות.

התובע עותר כי הנתבעת תפצהו בסכום של 1,300 ₪, סכום הכולל את התשלום עבור המנוף ועבור הוצאות נוספות.

הנתבעת הודתה שאכן סיפקה לתובע בפעם הראשונה אריחים שגויים, אך, לטענתה, היתה מוטלת על התובע החובה לבדוק את האריחים הראשונים שקיבל וזאת קודם להעלאתם לדירתו ואם היה עושה כן – היה נוכח לדעת כי נפלה שגגה באספקת האריחים ואלה לא היו מועלים לדירתו, כך שלא היה נוצר הצורך לשכור פעם נוספת שירותים של מנוף.

כן טענה הנתבעת כי הסכום הנעתר על ידי התובע הינו גבוה, כאשר השכר המקובל הינו 300 ₪ לשעה אחת וכי לא היה כל מקום שהמנוף ימתין זמן כה רב במקום, כאשר על התובע היה להתקשר לנהג המנוף ולוודא איתו מתי לערך יגיע ורק בסמוך למועד הגעתו – להזמין את המנוף.

לאחר שנשמעו העדויות והובאו בפני ביהמ"ש מלוא הנתונים, הנני קובעת כי מקובלת עליי גירסתו של התובע, כי בדק את האריחים הראשונים עוד טרם העלאתם לדירה ומצא כי הינם נושאים את אותו השם של האריחים שרכש מהנתבעת.