ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות פתח תקווה
|
24051-07-13
19/10/2014
|
בפני הרשמת הבכירה :
אושרית הובר היימן
|
| - נגד - |
תובע:
אריה צפריר
|
נתבעת:
פלאפון תקשורת בע"מ
|
| פסק דין |
עניינה של התביעה שבפני בטענת התובע בדבר הפרת הסכם וחיובים ביתר ע"י הנתבעת, בסך כולל של 25,609 ₪.
לטענת התובע, ביום 17.07.11, הגיע סוכן מטעם הנתבעת בשם אבי עזרן אל ביתו, במטרה להציע לו לנייד את הקווים שבבעלותו (7 במספר) מחברה מתחרה (חברת פרטנר) אל הנתבעת. במסגרת אותה פגישה סוכם עם הסוכן, כי התובע ינייד את הקווים שבבעלותו אל הנתבעת, יקבל 6 מכשירי טלפון חדשים, עבורם יתקבל זיכוי במסגרת החיוב החודשי, כי החיוב הכולל יעמוד ע"ס 1234 ₪ כולל מע"מ ותו לא, וכי יזוכה בגין תשלום קנס העזיבה המוקדמת של חברת פרטנר.
לעניין סיכום זה, הפנה התובע העתק תרשומת בכתב ידו של הסוכן (נספח ב' לכתב התביעה).
לטענת התובע, מעולם לא חתם על הסכם כלשהו עם הנתבעת וההסכם אשר העתקו נמסר לו, לראשונה, במסגרת פגישתו עם מנהל מדור קשרי לקוחות, הינו מזויף.
עוד טען התובע, כי בניגוד לסיכום עם הסוכן, חויב ביתר בסכום מצטבר של 25,609 ₪.
מנגד, טענה הנתבעת, כי ביום 17.07.11, נחתם הסכם התקשרות עם הנתבעת, לאחר קיום פגישה בין התובע לבין סוכן מטעמה. ההסכם הינו של לקוח עסקי ולא של לקוח פרטי. בהמשך לחתימה זו, קיבל התובע מן הנתבעת 6 מכשירי סמארטפון מתקדמים בתוכנית ללקוחות עסקיים.
בהתאם להסכם, היה על התובע להמציא, בתוך 180 ימים ממועד החתימה, מסמכים המעידים על עזיבת החברה המתחרה ועל תשלום הקנס. התובע לא המציא מסמכים כאמור, אלא בחלוף 10 חודשים. חרף זאת ולפנים משורת הדין, החלה הנתבעת לבצע זיכויים לשיעורין, בהתאם לתנאי ההסכם, במסגרת החשבוניות החודשיות. הואיל וביום 19.10.12 החליט התובע לנייד את הקווים שבבעלותו לחברה אחרת, ובהתאם לתנאי ההסכם, איבד את זכאותו להמשך ביצוע הזיכוי לשיעורין.
באשר לחיובים החודשיים של התובע, טענה הנתבעת כי בהתאם להסכם החיובים התבצעו עפ"י מנגנון של חיוב/זיכוי, היינו הלקוח מחויב מדי חודש בגין עלות המכשיר ובמקביל מקבל זיכוי בגין אותו הסכום, כל עת שהוא מגיע לרף מנימאלי של דקות שיחה, ובמקרה זה 250 דקות שיחה.
במקרה דנן, היות והיו חודשים בהם הקווים שבבעלות התובע לא עברו את הרף המינימאלי המוסכם, לא ניתן זיכוי בגין המכשיר. זאת ועוד, התובע חויב בגין חיובים עודפים שביצע, כגון בגין שירותי תוכן שרכש, אשר לא נכללו במסגרת החבילה שנרכשה ובגין כך גדל סכום החיוב החודשי.
לעניין התרשומת שצירף התובע, אותה ערך הסוכן, טענה הנתבעת כי אין לו כל תוקף משפטי. עוד נטען, כי הוצעו לתובע הצעות פשרה שונות על מנת להימנע מן הצורך בניהול ההליך המשפטי ובכדי להביא לשביעות רצונו, אולם הלה סירב לכולן.
כן נטען, כי לאחר שנמסרו לתובע מכשירים בשווי כולל של למעלה מ – 19,000 ₪, ביטל התובע את אמצעי התשלום, התעלם מדרישות תשלום החוב, ואף הגיש תביעה שאין לה כל בסיס משפטי.