ת"ק 23747-10-12 אסטרוג נ' בית אבות "משען כרמל"

בפניי תביעת התובעת, אחת משתי בנותיה של המנוחה דבורה רוטר ז"ל (להלן: "גב' רוטר ז"ל"), בגין גביית יתר עת שהתה גב' רוטר ז"ל בבית האבות "משען כרמל". ניתנה הסכמת האחות, גב' ששונה מגן, לניהול התיק ע"י התובעת. התובעת עותרת להחזר תשלומים שנגבו מחשבונה של גב' רוטר ז"ל, שלא בהסכמתה.

בתיק ניתן על ידי פסק דין מנומק ביום 16/6/13, התובעת ערערה עליו (רת"ק 44223-09-13), והתקבלה טענתה כי לא ניתנה לה הזדמנות ראויה לחקירה נגדית. פסק הדין מיום 16/6/13 בוטל, והדיון הוחזר אליי. ביום 14/7/14 התקיים לפניי דיון נוסף, התובעת חקרה את נציגת הנתבעת והגישה מוצגים, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים:

1.פגיעה באוטונומיה בהעברת גב' רוטר ז"ל לחדרי חולים או למחלקת תשושים ללא הסכמה וכן ללא הצדקה. התובעת דורשת החזר של 18,368 בגין 64 ימים, בהם חוייבה בתוספת של 287 ₪ ליום. התובעת טוענת כי ההעברה התבצעה ללא הסכמת האם או מי מהמשפחה וללא צורך אמיתי. התובעת מפנה לכך שביומן המעקב גב' רוטר ז"ל מביעה התנגדות לאורך כל הדרך ואף מרגע שהועברה, דרשה גב' רוטר ז"ל לחזור למחלקה הרגילה. גם לאחר שעזבה גב' רוטר ז"ל את ההשגחה במחלקת התשושים, משך עוד שבעה חודשים המשיכה והיתה צלולה לחלוטין ובקשותיה כובדו. על כן טוענת התובעת כי הכספים שנגבו הם באופן לא מוצדק ולא ראוי. הנתבעת מצידה הציגה את ההסכם בין הצדדים, בו קיימת לנתבעת סמכות (בלתי מוגבלת) לקבל כל החלטה לגבי הדיירת, ובדיונים הפנתה לתרשומות ולישיבות שנערכו בעניין.

2.התובעת טענה כנגד סעיף 11.2.3 בהסכם, אשר מחייב הודעה בת 14 יום טרם העברה, הנתבעת מצידה טענה כי כאשר העברה לחדרי חירום נעשית במצבים שדורשים החלטה מיידית וזה כתוב בהסכם, רק כשמעבירים למסגרת באופן קבוע מיידעים. בכל מקרה נציגת הנתבעת פירטה כי עובדיה יידעו את התובעת, את אחותה וכמובן את גב' רוטר ז"ל. הנתבעת מאשימה את התובעת בכך שלא היתה מעורה בטיפול בגב' רוטר ז"ל, והפנתה את עובדי הנתבעת דרך קבע אל אחותה, גב' ששונה מגן.

3.התובעת תבעה החזר החיובים עבור ארוחת בוקר בטענה כי גב' רוטר ז"ל מעולם לא אכלה ארוחת בוקר, והדבר נאמר לעובדי הנתבעת ע"י התובעת ואחותה. לאחר ימים ספורים גם נציגות הנתבעת הסכימו לכך. יצויין כי הוחזרו כספים עבור החיוב במשך שלושה חודשים, אך הנתבעת חייבה את גב' רוטר ז"ל במשך שישה חודשים, למרות שלטענת התובעת נכנסה לחדר האוכל רק שלושה או ארבעה ימים לארוחת בוקר. הנתבעת טענה כי הניסיון להזמין את גב' רוטר ז"ל ארוחת בוקר נבע מהרצון להשגיח על נטילת התרופות שלה ועקב ירידתה במשקקל.

4.חיוב גב' רוטר ז"ל בדמי חבר הסתדרות, למרות שחוייבה כבר בתלוש הפנסיה, והדבר נמסר לנתבעת. הסכום הוחזר לתובעת, כפי שהובהר בדיון הקודם, והתקלה נבעה ממשלוח צ'ק שלא ניתן יהיה לפדות עקב פטירת גב' רוטר ז"ל.

5.התובעת טוענת טענה כללית, לפיה ההסכם בין גב' רוטר ז"ל לנתבעת אינו תקף, בהבסס על פסק דין רע״א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום הינדה ז״ל ואח' נ׳ מרכז משען ואח׳ (6.9.1998, פורסם בנבו).

דיון והכרעה:

אין חולק כי קיים הסכם, שנחתם בין הגב' רוטר ז"ל אל מול בית אבות "משען כרמל", בהסכמה ובמודע. התובעת גם אישרה כי ליוותה את גב' רוטר ז"ל אל בית האבות, והשלימה עם הטענות בעניין תנאי הדיור, למרות שלא קיבלה את הדירה, שהובטחה לה (פרוטוקול מיום 11/6/13, עמ' 4, שורות 3-7).