ת"ק 22432-08-13 דהרי נ' ד"ר אריק איימס המרכז לרפואה אסטטית ואח'

בפניי תביעת התובעת כנגד הנתבעים, לטענת התובעת, על הנתבעים להשיב לה את הסכום אותו שילמה לנתבעת 1 בגין טיפולים אסתטיים וכן לפצותה בגין כאב סבל ועוגמת הנפש אותה חוותה. בנוסף תובעת התובעת פיצויים עפ"י חוק הגנת הצרכן תשמ"א – 1986, וכן בגין הפרת חוזה על ידו, כמפורט בכתב התביעה.

התובעת תובעת גם את הנתבע 2 באופן אישי שכן זה ביצע, בין היתר, טיפולים רפואיים בתובעת, ולטענתה, עובדה זו מקימה את חבותו.

טענותיה של התובעת מפורטות בהרחבה בכתב תביעתה אליו אף צורפו נספחים שונים כמפורט בו.

לגרסתה, התקשרה עם הנתבעת 1 לאור פרסומים שראתה בדבר טיפולי אסתטיקה מהפכניים, ביניהם תיקוני א- סימטריה ועיצוב מחדש לאחר עיבוי שפתיים.

לטענתה, לאחר שנבדקה ע"י הנתבע 2, הבטיח לה הנתבע 2 תוצאות חיוביות תוך 2-6 טיפולים, הנתבעים סירבו להעביר לידיה העתק מהסכם ההתקשרות על מנת שתוכל להתייעץ בנוגע לטיפול ואף הפעילו עליה לחץ והסבר מהנתבע 2 "שאין לה ממה לחשוש".

הנתבע 2 הסביר לה כי יתכנו נפיחויות ואודם לאחר קבלת הטיפול.

לטענת התובעת הטיפולים הסבו לה שטפי דם, נפיחויות בפנים, דימומים, אלרגיות וכאבים איומים.

בנוסף טוענת התובעת כי פניותיה לנתבע 2 לצורך בירור מדוע היא סובלת מהזרקת החומר לא נענו שכן נאמר לה שאינו נוהג לשוחח עם פציינטיות וכן שפנייתה בשאלה מהם החומרים שהוזרקו לשפתיה לצורך טיפול ע"י רופאת המשפחה נענתה לאחר פניות מרובות מצידה ולא בהזדמנות הראשונה.

לגרסת התובעת, בחודש אוגוסט 2012, שפתיה התנפחו והתמלאו בפצעים והיא חשה מרומה ומנוצלת, מאחר והטיפולים שקיבלה מהנתבעים לא היטיבו עמה וזאת על אף הכאב והסבל שחוותה לטענתה.

עוד טוענת התובעת כי בשל הטיפול הלקוי שקיבלה נאלצה לעבור ניתוח ביום 28.8.12.

התובעת ממשיכה לטוענת כי הנתבעים הטעו ומטעים בפרסום, שכן הנתבע 2 אינו מומחה ברפואה אסטתית ודרמטולוגית ולמרות זאת מציג עצמו ככזה בפרסומיו בעיתון, במרפאתו ובחותמת.

עוד טוענת התובעת כי גילתה שבמסגרת הטיפול הוזרק לה חומר בשם 5FU , עובדה אשר לא הוסברה לה ע"י הנתבעים, וכי לו ידעה שהמדובר בחומר המשמש לטיפולים כימותרפים הייתה מסרבת לטיפול.

לעניין זה הפנתה התובעת לרשימת תופעות לוואי הנובעות מטיפול בחומר כימי וטענה כי לא הוזהרה בדבר קיומן של תופעות לוואי אלה.

בנוסף טענה כי לא ידעה שטופלה בסטרואידים וכי מאחר והיא סובלת מגלאקומה אסור היה לטפל בה באמצעותם. הנתבעת טענה כי הבהירה עובדה זו לנתבע 2 טרם הטיפול.

לטענת התובעת כי הועלם ממנה מידע אשר היה בו לסייע לה לגבש עמדה בדבר קבלת הטיפול הרפואי ועל כן יש לקבוע כי במקרה זה לא מולאה דרישת המסוימות בין הצדדים לחוזה. עוד טוענת כי ההסכם עליו חתמה אינו בגדר "הסכמה מדעת" של התובעת שכן אין בו הסבר מספק על החומרים או סוג הטיפול וכי אינו מהווה חוזה בין הצדדים, בנוסף מפנה התובעת לסעיף בו מוותרת התובעת על כל טענה דרישה או תביעה וטוענת כי המדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד.

התובעת הפנתה לחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996 ובסעיף 22 לכתב תביעה סיכמה את מחדליהם הנטענים של הנתבעים.

יש לציין כי דיון בתביעה זו נערך ביום 5.3.14 ובאותו המועד, על מנת לאפשר לתובעת להגיש חוות דעת רפואית המוכיחה את טענותיה הורה בית המשפט על קיומו של דיון נוסף. התובעת פנתה לבית המשפט טרם הדיון הנוסף וביקשה לפטור אותה מהגשת חוות דעת, הכל כמפורט בבקשה.

ביום 15.9.14 נערך דיון נוסף, כאשר הוסבר לתובעת כי על מנת להוכיח את טענותיה בדבר הנזקים שנגרמו לה על פי טענתה היה עליה להגיש חוות דעת כפי שנקבע בדיון הקודם השיבה כי איננה מתייחסת לנזק אלא להטעיה שבפרסום (בשל טענתה כי הנתבעים הטעו אותה לחשוב שהנתבע 2 הינו דרמטולוג) וכן הפנתה לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 (סעיף 11 – פיצויים ללא הוכחת נזק) ולחוק הגנת הצרכן תשמ"א – 1986 (סעיפים 2 ו-7) וכן לפקודת הרופאים תשל"ז – 1976.