ת"ק 22058-02-14 בר אב נ' אמישראגז החב' האמריקאית ישראלית לגז בע"מ

1.עניינה של התביעה, על סך 9,496 ₪, הוא בפיצוי בגין הפסקת אספקת גז מן הנתבעת לתובע, ובהחזר דמי השירות שגבתה הנתבעת מן התובע מאז החל התקשרותו עמה בחודש מאי 1994 ועד דצמבר 2012. הסכום שאותו תובע התובע הוא החזר תשלום חודשי בסך 29 ₪ בחודש, למשך 224 חודשים שבהם התובע הינו צרכן של הנתבעת.

2.זהו רקע הדברים: בשלהי שנת 2012 אותרה דליפת גז בצנרת המשמשת את הנתבעת, אמישראגז, החברה האמריקאית-ישראלית לגז בע"מ, להזרמת גז מצובר מרכזי לבתי מגורים במספר רחובות בשכונת בית אליעזר בחדרה. מעדות נציג הנתבעת עולה כי בעקבות גילוי הדליפה הציבה הנתבעת עמדה זמנית בקרבת מקום, לצורך אספקת גז לאותם צרכנים שלא היה ניתן להמשיך ולספק להם גז באמצעות הצינור. לטענת הנתבעת, בשלב מסוים כאשר פינתה את העמדה הזמנית הציעה לתובע וליתר הצרכנים במצבו שתי אפשרויות: לשאת במשותף בעלות תיקון הצנרת בסכום של 700 ₪ (כל אחד), או להתנתק ממערכת הגז המרכזית ולצרוך גז מהנתבעת באמצעות מכלים ("בלונים") ללא תשלום. יתר הצרכנים הסכימו ורק התובע סרב.

3.גרסת התובע שונה: לטענתו, הנתבעת, אמישראגז לא יצרה קשר עמו ולא הודיעה לו על האפשרויות. יתר על כן, לטענת התובע, הנתבעת העמידה אותו בפני עובדה מוגמרת, ואף לא הודיעה לו על ניתוק הגז וכתוצאה מכך מצא עצמו במפתיע ללא גז.

4.לתביעת התובע שני ראשים: האחד – עמידה על חובתה של הנתבעת לתקן את הצנרת הראשית על חשבונה, והתנגדות, עקרונית כמעט, לאספקת הגז בדרכים אחרות. השני – פיצוי בגין עגמת הנפש, הטרחה ואי הנוחות שנגרמו לו כתוצאה מהפסקה חד צדדית ובלא התרעה של אספקת הגז. לטענת התובע, נותר בלי אספקת גז משך מספר חודשים.

5.הנתבעת שוללת מכל וכל אחריותה לתיקון הצנרת הלקויה. לטענתה, סעיף 59ׁה(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, קובע כי הבעלות בצנרת הגז חלה על הדיירים, וממילא חלה עליהם האחריות על תיקון הצנרת. הנתבעת טוענת עוד כי הודיעה לתובע על הניתוק מבעוד מועד.

6. סעיף 59ה לחוק המקרקעין קובע:

"(ב)מתקנים או צנרת של מערכת גז מרכזית שנועדו לשמש את כל בעלי הדירות או חלקם, למעט מכל, מונה או וסת הניתנים לפירוק יהוו חלק מן הרכוש המשותף.

(ג) הוראה, בתקנון או בחוזה, העומדת בסתירה לסעיפים קטנים (א) ו-(ב) – בטלה זולת אם היא מיטיבה עם בעלי הדירות. "

מכתב ההגנה עולה כי מדובר בצנרת ראשית תת קרקעית, היוצאת מצובר המספק גז לבתים ולבניינים ברחוב לויטס וברחוב עצמון בחדרה. דוח הטכנאי מיום 23.11.12 שצורף לכתב ההגנה מתייחס ל"דליפה בקו הראשי בין 29 ל- 31 [הכוונה לבתים מספר 29 ו-31 ברחוב עצמון – י.ג.] צריך להחליף 36 מ' ... + חציבה באספלט 25 מ' ". אין מדובר בצנרת גז המצויה בתוך תחומי בית משותף או מספקת גז לצרכי אותו בית משותף אלא בצנרת באורך 36 מטרים, המספקת גז למספר בתים, גם ברחוב אחר מן הרחוב שבו מתגורר התובע, ופרושה ביניהם.

ניכר שאין מדובר בבית משותף או בצנרת השייכת לבית משותף כלשהו, יהא זה ביתו של התובע או בית אחר. ההפנייה לדיני הבתים המשותפים אינה יכולה לבסס את טענת הנתבעת כי היתה פטורה מלדאוג לתיקון הצנרת.

אין בכך כדי לקבוע כי הנתבעת היתה חייבת לתקן את הצנרת כשלעצמה (ככל שאין עליה חובה בדין לעשות כן) או כי היתה חייבת להמשיך ולספק לתובע גז באמצעות צנרת זו ולא באמצעים אחרים, כל עוד הם חוקיים, בטיחותיים, מותאמים לתנאי השטח ואינם פוגעים בתובע בדרך אחרת כלשהי. במקרה הנוכחי, התובע הודה כי הנתבעת הציעה לו לספק את הגז באמצעות מכלים ("בלונים") במקום באמצעות צובר, בלא גביית תשלום (למעט עבור הגז) ולא הוכיח כי אספקת הגז במכלים פוגעת בו בדרך כלשהי.