ת"ק 2166-07-16 קארו נ' חברת דואר ישראל בע"מ

לפני תביעה לפיצוי התובע בגין התרשלות נציגת הנתבעת לאחר שביצעה העברת בעלות ברכבו על שם אחר וזאת בניגוד לידיעתו והרשאתו.

לטענת התובע, ביום 22.3.2015 התקשר בהסכם למכירת רכבו בעבור 20,000 ₪. בהתאם לחוזה שנחתם בין הצדדים (וצורף לכתב התביעה) "הקונה ישלם למוכר סכום של 20,000 ₪ ב- 4 תשלומים סה"כ כל שיק (5,000 ₪)" וכי העברת הבעלות תתבצע רק לאחר פרעון השיק האחרון. לטענת התובע, בדיעבד התברר לו כי השיקים שנמסרו לו גנובים וכי הקונה פנה לסניף הנתבעת לבצע את העברת הבעלות בטרם שילם את התשלום הראשון ומבלי שהציג רישיון רכב ותעודת זהות של התובע וזו העבירה את הרכב על שמו של הקונה כאשר בסופו של יום נותר התובע ללא רכב ומבלי שהתמורה בגינו שולמה.

למעשה בפועל, לא הייתה כל טענת הגנה של ממש בפי נציג הנתבעת וממילא לא ניתן כל הסבר כיצד ביצעה נציגה מטעמה העברת בעלות לרכב מבלי לוודא כי כל המסמכים הרלוונטים הדרושים לצורך ביצעו ההעברה הוצגו לפניה. כל טענתו של נציג הנתבעת הסתכמה כי מדובר בסוכנות דואר, אשר מהווה אישות עצמאית נפרדת וככל שלתובע טענות כנגד אותה סוכנות היה עליו לתבוע אותה ישירות ולא את הנתבעת.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

בהתאם לתקנות התעבורה העברת הבעלות יכולה להיעשות בכל אחד מסניפי הנתבעת המקוונים למחשב רשות הרישוי כאשר הזיהוי של מוכר הרכב וקונה הרכב מתבצע באמצעות תעודת זיהוי ורישיון הרכב. כמו כן, כאשר העברת הבעלות מתבצעת באמצעות מיופה כוח, על מיופה הכוח להגיע לבנק הדואר עם תעודת זהות מקורית של מיופה הכוח, של הקונה ושל המוכר. כמו כן, כל שהעברה נעשית באמצעות מיופ כוח על מיופה כוח להצטייד בטופס יפוי כוח חתום על ידי בעל הרישיון וממילא ברישיון הרכב המקורי. בהקשר זה יצויין כי לא הייתה מחלוקת כי בהתאם לתקנה 284 לתקנות התעבורה וכפי שנקבע על ידי משרד התחבורה, לא דיי בצילום ויש להידרש למסמכים המקוריים. גם ב-נ/2 – הודעת דואר אלקטרוני שבין נציג הנתבעת שטען לפני לנציגת הנתבעת שטיפלה בתביעתו של התובע, צוין כי "בהתאם לנהלים, בביצוע העברת בעלות רכב, חובה להציג בפני האשנבאי מסמכים מקוריים כגון תעודה מזהה, רישיון רכב, טופס יפוי כוח".

בפועל העיד התובע כי בדיעבד התברר לו כי השיקים שנמסרו לו גנובים, והקונה, בעל עבר פלילי, נעלם עם רכבו לאחר שהעביר את הרכב על שמו ובדיעבד יום לאחר מכן העביר את הרכב לבעלות אחרת. התובע מעולם לא אישר את העברת הבעלות בטרם נפרעה תמורתו. הסכם המכר תומך בגרסת התובע בעניין זה וממילא הן שורת ההיגיון והשכל הישר נותנים כי אדם לא ימסור את רכבו יסכים להעברת הבעלות מבלי שקיבל כל תמורה לכך. התובע הציג הן את תעודת הזהות, רישיון הרכב המקורי ואף את מפתח הרזרבה בפני בית המשפט כראיה לכך כי מעולם לא הוצגו לנציגת הנתבעת בעת העברת הבעלות על הרכב.

מנגד, נציג הנתבעת לא סיפק כל אינפורמציה באשר לאופן התנהלות ביצוע העברה לפני הנציגה מטעם הנתבעת ולמעה של היה בפיו כל טענת הגנה של ממש. גוף הדואר האלקטרוני כשלעצמו (נ/2) ציין כי "במקרה זה אין אפשרות בנק הדואר לוודא האם אכן הוצגו מסמכים בהתאם לנוהל במהלך ביצוע העברת הבעלות". במצב דברים שכזה ושעה שטענותיו של התובע לא נסתרו אין לי אלא לקבוע כי הנתבעת התרשלה בכך כי העבירה את בעלות רכב התובע מבלי שבדקה את המסמכים הנדרשים לכך על פי דין ובהתאם להנחיותיה שלה עצמה.

אני דוחה את טענתו של נציג הנתבעת לפיה מאחר ומדובר בסוכנות דואר אשר מהווה אישיות עצמית, מן הראוי כי התובע היה מגיש תביעתו כלפי אותה סוכנות ולא כלפי הנתבעת.

טענה זו מן הראוי היה כי לא הייתה נטענת.

הוראות תקנה 284 לתקנות התעבורה קובעת כי העברת בעלות יכולה להיעשות בכל אחד מסניפי הנתבעת המקוונים למחשב רשות הרישוי. שעה שהנתבעת ידעה באיזה סוכנות בוצעה העברת הבעלות, ומי הנציגה אשר ביצעה בפועל את ההעברה, מוזמנת הייתה לזמנה לבית המשפט למתן עדות באשר להתרחש במעמד אותה העברה מה עוד כי ככל שסוכנת הדואר, בזמנים הרלוונטים לתביעה זו, הייתה זכיין הקשור בקשר חוזי לנתבעת להפעלת סוכנות הדואר מוזמנת הייתה הנתבעת לשלוח הודעת צד ג' לאותה הסוכנות אם סברה כי היא האחראית לקרות האירוע.