הלסי נ' סניף שכ' אלטור

הצדדים הסמיכוני לפסוק בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, וללא מתן נימוקים בידיעה שיכולת הערעור על פסק דין מסוג זה נמוכה עד מאוד, כל שכן עסקינן בהליך של תביעות קטנות. הגם שאיני נדרשת לנמק, אנמק בקצרה בשל אופי ההליך דנן.

ראשית אציין, כי לא צורפה בהתאם להחלטתי הבקשה שהגיש התובע למס הכנסה לקבלת החזר המע"מ ששילם עבור הקבוצה השנייה משלא הוגשה בקשה כזו. לאחר ששמעתי את הצדדים ונתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי המבוסס על אינטרס ההסתמכות בשונה מפיצוי קיום משהתרשמתי כי מדובר היה בסיכול חוזה עקב המצב הביטחוני. גובה הפיצוי מושפע מכך שהתובע לא הוכיח כי אכן הפסיד קבוצות אחרות בגין התחייבותו לנתבעת וכי אותן קבוצות ביקשו לשריין את אותם מועדים. כן, בשים לב לכך שהתובע יכול היה להקטין את נזקו בסמוך לאירוע ויש לייחס לו אשם תורם משלא הגיש במועד את הבקשה להחזר המע"מ ששולם ביתר, בסמוך לביטול הקבוצה השנייה. מה גם, שיש בידו של התובע להחזיר את המע"מ משהעסקה לא יצאה אל הפועל. זאת בשונה מביטול עסקה תוך 14 יום בינו לבין המזמין. משלא הייתה עסקה, יכול הוא לבקש החזר עבור מה ששילם ולחילופין להוציא חשבונית זיכוי ובמקביל להגיש דו"ח מתקן שעל העסק שברשותו אשר הוציא את החשבונית מוטל להגיש. זאת, בהתאם לסעיף 49 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 ותקנה 23א להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות ), התשל"ג-1973.

כן, יש להתחשב בעובדה שהנתבעת שילמה מע"מ על סך כ-3000 ₪ ולא קיבלה החזר מהתובע חרף ביטול קבוצת הלימוד, והלה יכול היה לפנות כאמור למע"מ על מנת לקבל זאת בחזרה. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1500 ₪ הכולל הוצאות משפט (סכום הפקדון שהופקד מטעם הנתבעת בקופת בית המשפט יועבר לתובע).

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ז, 01 יוני 2017, בהעדר הצדדים.