לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן מושכר ברחוב המצודה 9 אזור (להלן: "המושכר").
1. התובע, שוכר הדירה בשכירות משנה מהנתבע, טוען כי המושכר לא היה ראוי למגורים וכי הנתבע תחייב לתקן את הליקויים אך הפר את התחייבויותיו, והוא תובע השבת תשלום שלושה חודשי שכירות אחרונים ששילם בגין המושכר, וכן פיצוי בגין בזבוז זמן ועוגמת נפש. סכום התביעה עומד על סך של 20,000 ₪.
הנתבע, השוכר הראשי במושכר, תובע בתביעה שכנגד מהתובע תשלום בגין חודש השכירות האחרון שלא שולם, את הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם השכירות בגין פינוי התובע את המושכר באיחור של שלושה ימים וכן תשלום בגין הוצאות חשמל של המושכר ופיצוי בגין עוגמת נפש בשל הטרדות התובע. סכום התביעה שכנגד עומד על סך של 9,100 ₪.
2.הצדדים פרטו את טענותיהם בכתבי הטענות בתביעות ההדדיות שהגישו, והציגו תמונות של המושכר. כן הוגשו על ידי התובע לתיק בית המשפט תמלילי שיחות מוקלטות בינו לבין הנתבע ועם מתווך בשם "דניאל" (להלן: "המתווך").
3.בתיק התקיימו שתי ישיבות בית משפט. בישיבה מיום 15.03. נשמעו עדויות הצדדים ולבקשתם נקבע התיק לישיבה נוספת ליום 10.09.2015 לשמיעת עדים מטעמם. ביום 10.09.2015 התייצב הנתבע קודם לשעת הדיון שנקבעה, והודיע כי הוא מופיע על דעת התובע שביקש ממנו לדחות את הדיון בשל "מחלה". בית המשפט נתן אמון בבקשת הנתבע והדיון נדחה ליום 26.01.2016. אלא שבשעת הדיון היעודה של יום 10.09.2015, התייצב התובע וטען כי הנתבע היתל בבית המשפט והוא לא ביקש לדחות את הדיון. נוכח טענה חמורה זו הוקדם מועד הדיון ונקבע ליום 08.10.2015. בפתח הדיון הנדחה, השמיע הנתבע הקלטה של שיחה שקיים עם התובע ממנה עולה כי הבקשה לדחיית הדיון שהיה קבוע ליום 10.09.2015 הייתה על דעת התובע, כך שלא מצאתי לקבל את טענות התובע כי לא הסכים לדחיית הדיון. ראוי היה לו לתובע אלמלא העלה את הטענה, שדחייתה מטילה צל על אמינות דבריו.
4.מכאן אני נדרשת לדיון בטענות הצדדים לגופן. אדון בטענות הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד.
התביעה
תמצית טענות הצדדים
5.אין מחלוקת כי המושכר הושכר לתובע לתקופה שמיום 01.10.2010 ועד ליום 31.09.2014. אין גם מחלוקת שהתובע שכר את המושכר בפועל למשך כל תקופת השכירות, ולא שילם את דמי השכירות בגין חודש השכירות האחרון, לאחר ששיק שמסר לנתבע לתשלום חודש זה לא כובד. גדר המחלוקת בתביעה הוא בשאלה האם, בהתחשב במצבו של המושכר, הושכר לתובע מושכר שאינו ראוי למגורים והאם הנתבע הפר את התחייבויותיו לתיקון ליקויים במושכר, "במהרה וסמוך לכניסתו למושכר" כטענת התובע בכתב התביעה. התחייבות, שלטענת התובע, ניתנה לו על ידי הנתבע במועד ביקורו במושכר קודם לחתימתו על הסכם השכירות, ואשר על יסודה הוא התקשר בהסכם השכירות.
6.התובע טוען כי המושכר שהושכר לו אינו ראוי למגורי אדם, והוא מפרט בכתב התביעה רשימה ארוכה של ליקויים הנוגעים למצב התריסים והחלונות, הקירות, הצבע, חדר הרחצה והשירותים, המטבח והחשמל. כן טוען התובע, שפתחי גג הרעפים שמעל המושכר לא נאטמו, דבר שהותיר חללים בין התקרה לקירות וכי חלל הגג במושכר היה פתוח לחדר השינה שלו, באופן שאפשר כניסת ציפורים ומזיקים אשר גרמו מפגע תברואתי חמור ומנעו ממנו לעשות שימוש בחדר השינה. בשל קיומם של פתחים במושכר, טוען התובע, בחורף היה קר מאד ובקיץ חם מאד. בגין כך דורש התובע השבה של דמי השכירות שלטענתו שילם בשלושה חודשי השכירות האחרונים וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני. לכתב התביעה מצרף התובע מכתב עורך דין מטעמו מיום 18.12.2013, כשלושה חודשים לאחר כניסתו למושכר, בו מפורטים, לאורך שלושה עמודים מודפסים, עשרות רבות ליקויים בחדר הרחצה, המטבח, הסלון, חלל הכניסה וחדר השינה במושכר, איטום הפתחים בגג הרעפים ובחלל עליית הגג, כי נמנע מהתובע להתקין מזגן במושכר וכן כי מרפסת המושכר לא פונתה מחפצי הדיירת הקודמת, באופן שלא מתאפשר לתובע לעשות שימוש במקום.
7.לטענת התובע בביקורו במושכר, טרם חתימתו על הסכם שכירות, הבטיחו הנתבע כי הליקויים בדירה יתוקנו. התחייבות זו של הנתבע, כך טוען התובע, ניתנה בנוכחות המתווך. התובע טוען כי הסתמך על התחייבות זו, חתם על הסכם השכירות ושכר את המושכר, אולם הנתבע הפר את התחייבויותיו. התובע טוען עוד כי פניותיו לנתבע לתיקון הליקויים לא נענו, ורק בעקבות פניית עורך דין מטעמו בחודש דצמבר 2013 הוחל בתיקון חלק מהליקויים, אולם התיקונים בוצעו באופן חובבני ובלתי מספיק. התובע טוען עוד כי ביקש למזער את נזקיו ולבטל את הסכם השכירות בשל הליקויים ותיקונם החלקי, אולם נענה בשלילה על ידי הנתבע, תוך שהובהר לו שהשקים שמסר לתשלום דמי השכירות לא יוחזרו לו. לטענת התובע הוא לא נהנה ולו יום אחד משהותו בדירה שאינה ראויה למגורי אדם, ומכאן התביעה.
8.הנתבע כופר בטענות התובע וטוען כי התובע סובל מהפרעה טורדנית, וכך תביעתו. לטענת הנתבע, התובע בדק את המושכר בטרם התקשר בהסכם השכירות, ראה את מצבו ואישר כי הוא מתאים לצרכיו. הנתבע טוען כי בתם הסיור במושכר, נפגש התובע עם הבעלים של המושכר, התייחס לסעיפי הסכם השכירות עליו התבקש לחתום ולא העלה כל טענה כנגד המושכר ומצבו, למעט לעניין התקנת מערכת חימום מים מידית בגז למקלחת. דרישה שעוגנה בסעיף 48 להסכם השכירות. עוד טוען הנתבע כי אף שלא הייתה כל חובה לכך וכמחווה של רצון טוב, טענות התובע טופלו ותוקנו על ידי בעלי המושכר, אשר שיפצו את חדר הרחצה והמטבח, החליפו מטבח חדש טיפלו בתשתית החשמל ואטמו את הפתחים בגג הרעפים. למרות זאת, התובע לא היה שבע רצון והוא חזר והעלה טענות לא הגיוניות החורגות מהמושכר שהסכים לשכור. \
לכתב ההגנה מצורף מכתב מיום 23.12.2013, במענה למכתב עורך הדין של התובע, בו מובאת התייחסות הבעלים של המושכר לטענות התובע (להלן: "מכתב התשובה"). במכתב התשובה, לצד כפירה בטענות התובע, מודיע הנתבע כי הבעלים כמחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין, ביצעו תיקונים במושכר, ובכללם שיפוץ חדר הרחצה והשירותים ותיקון הנזילות בגג ובמטבח, כי הבעלים ישקלו החלפת הארונות במטבח (אף שזה אינו מחויב בהסכם) ויפעלו לתיקון החשמל, נזילות והתקנת מתקן הגז כמתחייב בהסכם. בהתאם למכתב התשובה, יחידת עליית הגג אינה חלק מהמושכר, היא סגורה בדלת ואין לתובע זכות להשתמש בה. התובע נדרש לפנות את המרפסת מהגרוטאות שאחסן במקום ולשפר את רמת התחזוקה והניקיון. בנוסף, לתובע ניתנה, במכתב התשובה, אפשרות למציאת שוכר חלופי ולהפסיק את השכירות, תוך מתן התחייבות לעזרה באיתור שוכר חלופי, באם התובע יבקש זאת.
9.בכתב ההגנה, הוסיף הנתבע וטען כי איטום גג הרעפים בוצע על ידי בעל מקצוע ונמצא תקין, כי אין בהסכם חובה להתקנת מזגן, וככל שהתובע מעוניין במזגן עליו לשאת בעלות ההתקנה והתשתית.