מלאיב ואח' נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין אי הגעת מזוודה במסגרת טיול מאורגן לגיאורגיה ונזק למזוודה נוספת.

2. לטענת התובעים, לרגל יום הולדתה ה- 60 של התובעת החליטו לצאת לטיול מאורגן של כשבוע ימים בגיאורגיה. בעת שנחתו בשדה התעופה טביליסי, התברר כי אחת מהמזוודות לא הגיעה, ואילו השניה הגיעה חבולה כשאחד הגלגלים שבור וחסר. בעצת מדריך הטיול הם המתינו כשלוש שעות לטיסה הבאה של הנתבעת, אולם גם במסגרת טיסה זו המזוודה לא הגיעה. במזוודה החסרה נארזו כל בגדי התובע 1, חלק מבגדי הנתבעת כולל מגפיים ומעיל וכן מצלמה. התובעים מילאו דו"ח בגין אבדן כבודה, ואף ניסו ליצור קשר טלפוני עם הנתבעת אך לא היה מענה במשרדיה. מאחר שדובר בטיול מאורגן ניתן זמן מועט בלבד לקניות, והתובעים הספיקו לרכוש פרטי לבוש בודדים בלבד. כך אירע שהתובעים נאלצו לטייל ללא בגדים חמים מתאימים לקור בגיאורגיה. התובע נאלץ להסתפק בזוג מכנסיים אחד, וזוג תחתונים אחד אף נאלץ לבקש מהמדריך. האירוע גרם להעכרת הטיול כולו. רק כשבועיים לאחר האירוע, ולאחר פניות חוזרות ונשנות מטעם התובעים לנתבעת, נמצאה המזוודה והתברר שהיא כלל לא הועלתה למטוס.

3. הנתבעת טענה כי בדיקה שערכה עם חברה האחראית על איתור כבודה מטעמה העלתה כי רשות שדות התעופה לא העלתה את הכבודה למטוס. לטענת הנתבעת, שינוע הכבודה מתבצע בנמלי התעופה השונים בארץ על ידי עובדי רשות שדות התעופה בלבד ובפיקוחם הבלעדי. לטענתה, אין לה כל אפשרות פיקוח או שליטה על הכבודה לאחר קבלתה. הכבודה מועברת למסוע ולאחר מכן לתעלת מיון ולבטן המטוס על ידי עובדי הרשות בלבד. משכך, לפי הטענה, האחריות על איחור בכבודה, אינו באחריות הנתבעת אלא באחריות רשות שדות התעופה. לעניין זה הפנתה הנתבעת בין הייתר לסעיף 17(2) לאמנת מונטריאול (להלן: "האמנה") המגביל את אחריות המוביל לנזקים שונים רק אם אלו נגרמו בעת שבה היתה הכבודה הרשומה בהשגחת המוביל, וכן לסעיף 19 סיפא לאמנה הקובע שהמוביל לא יהיה אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור אם יוכיח שנקט בכל האמצעים הסבירים למניעתו. לעניין הנזק טענה הנתבעת ראשית כי הניזוק היחיד הוא הנתבע 1 שכן רק רכושו שלו היה במזוודה החסרה, ושנית כי בהתאם לסעיף 29 לאמנה לא ניתן כביכול פיצוי בגין עגמת נפש. הנתבעת גם טענה כי היא ממליצה לנוסעיה לערוך ביטוח לכבודה וככל שלא עשו כן אין להם להלין אלא על עצמם.

4. בדיון לפניי העידו התובעים בעצמם וכן העיד נציג מחלקת שירות הלקוחות של הנתבעת. באישור בית המשפט התובעים יוצגו בדיון על ידי בתם, מאחר שאינם דוברים היטב את השפה העברית.

דיון והכרעה

האחריות

5. בהתאם לסעיף 3א לחוק התובלה האוירית, תש"ם-1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית") התובלה האווירית נשוא תביעה זו כפופה להוראות האמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, מונטריאול, 28.5.1999 (להלן: "אמנת מונטריאול" או "האמנה") אשר אושררה בשנת 2011 הן בישראל (במסגרת תיקון מס' 2 לחוק התובלה האווירית) והן במדינת היעד גיאורגיה.

סעיף 10 לחוק התובלה האווירית קובע את עיקרון ייחוד העילה. לפיו, אחריות מוביל לנזק לפי חוק התובלה האווירית, ובענייננו אחריותו לפי אמנת מונטריאול המוחלת מכוח החוק, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר.

6. סעיף 19 לאמנה מטיל על המוביל את האחריות לנזק שנגרם עקב איחור בהגעת הכבודה. אחריות זו מסויגת בסעיף בנסיבות שבהן המוביל יוכיח "שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם" (ור' גם סעיף 20 לאמנה המעניק פטור מלא או חלקי למוביל בנסיבות של אשם תורם מצד התובע).

7. מאחר שבענייננו נמצא כי הכבודה כלל לא הועלתה למטוס, מבקשת הנתבעת להסתמך על הסייג שבסיפא של סעיף 19 לאמנה. לטענתה, בכל נמל מנמלי התעופה הבינלאומיים, רשות שדות התעופה היא הממונה מכוח החוק על שינוע הכבודה, ולנתבעת אין כל אפשרות פיקוח או שליטה לעניין זה. ברם, ראשית, טענה זו הועלתה בעלמא ולא נתמכה בכל אסמכתא. לא הוכח למשל כי רשות שדות התעופה מונעת כביכול מנציגי המוביל ללוות את שינוע המזוודות ולפקח שהדבר מתבצע כהלכה (והשוו למשל עם סעיף 9 לכללי רשות שדות התעופה (פריקת כלי טיס וטעינתם), תשמ"ח-1988, אשר אף מחייב את נציג המוביל להזהיר ולהנחות את צוות הפריקה, הטעינה והשינוע וללוותם בכל משך זמן הפריקה והטעינה). שנית, המוביל עורך רישום של המזוודות המופקדות על ידי הנוסעים ומועלות למסוע. מכאן בידיו האפשרות, והחובה, לבדוק ולוודא שכל המזוודות שהופקדו כאמור, מועלות לבטן המטוס. לדברי נציג הנתבעת אכן מופקד מטעמה עובד שתפקידו לעשות כן (עמ' 2, ש' 14-15). מעקב פשוט באמצעות הבר-קוד שניתן לכל מזוודה, אילו נעשה, היה מגלה מיד ובזמן אמת שלא כל המזוודות הועלו למטוס ובכך ניתן היה למנוע את התקלה.