ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות רחובות
|
12751-01-16
11/01/2018
|
בפני השופטת:
אושרית הובר היימן
|
- נגד - |
תובע:
בושם מיכאל
|
נתבעת:
פזגז בע"מ
|
פסק דין |
בתביעה שלפני עותר התובע לחייב את חברת פז גז (להלן: 'הנתבעת') לפצותו בגין אי החזרת פיקדון כספי במועד, וזאת בהתאם להוראות תקנה 5(א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה)(משק הגז- החלפת ספק גז), תשנ"א – 1991 (להלן: 'התקנות').
טענות הצדדים:
לטענת התובע, בשנת 1974 או בסמוך לכך, הפקיד בקופת הנתבעת דמי פיקדון עבור הספקת גז מרכזי לדירתו, ברחוב ישעיהו 52 בתל אביב.
בתחילת שנת 2014 הוחלט ע"י הדיירים והתובע בכללם, להחליף את ספק הגז המרכזי מהנתבעת לחברה אחרת . נטען, כי בחודש אפריל 2014 אכן הועברה הספקת הגז בבניין, מהנתבעת לחברת דור גז החדשה בע"מ.
לטענת התובע, עם ביצוע ההחלפה, פנה בבקשות חוזרות ונשנות לנתבעת להשבת את דמי הפיקדון, אולם הנתבעת בחרה להתעלם מפניותיו ולא טרחה להשיב למכתבי התובע.
בהתייחסו לשיעור ההחזר, טען התובע, כי אמנם גובה הפיקדון מסתכם בסך של 391.19 ₪, אולם לאור העובדה שההמחאה שנשלחה ע"י הנתבעת התקבלה על ידו, רק ביום 23.10.2015 ולאחר כ- 70 שבועות מיום הניתוק, הרי שיש לחייב את הנתבעת לפצותו בתוספת ריבית והצמדה, וזאת מכוח סעיף 5 א (א) לתקנות, ובסך כולל של כ- 5378 ₪.
טענות הנתבעת
בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי הנתבעת הוכחשו טענות התובע כמפורט:
אין חולק כי דמי הפיקדון עומדים על סך 391.19 ₪. לטענת הנתבעת, עם החלפת ספק הגז בבית המשותף וביום 13.4.2014 הפיקה הנתבעת המחאה לפקודת התובע בגובה דמי הפיקדון, אולם התובע לא פרע את ההמחאה. משנוכחה הנתבעת לדעת, כי התובע לא פרע את המחאה ובעקבות פניותיו אליה, הפיקה הנתבעת ביום 30.11.2014 המחאה חדשה נוספת לפקודתו, שגם אותה לא פרע. ביום 03.09.2015, הפיקה הנתבעת המחאה שלישית שנפרעה בסופו של דבר על ידי תובע.
הנתבעת הוסיפה וטענה, כי אינה מכחישה את פניות התובע בדרישה לקבלת דמי הפיקדון, אולם פניותיו הטלפונית נענו, פעם אחר פעם, עד אשר קיבל לידיו את מלוא הסכום המגיע לו. עוד טענה הנתבעת, בהתייחס לסעיף 5 א(א) לתקנות, כי המדובר בהטלת פיצויים שתכליתן למנוע מספקי הגז לעכב בכוונת זדון העברת פיקדון לצרכנים. אולם במקרה דנן, הנתבעת פעלה בהתאם לדין ודאגה להשיב לתובע את דמי הפיקדון במועד, אך אלו לא הגיעו לידיו בשל סיבה שאינה בשליטת הנתבעת, קרי, הימנעות התובע מפירעון ההמחאות.
לחלופין טענה הנתבעת, כי על התובע חל אשם תורם מאחר שהיה באפשרותו להגיע למשרדי הנתבעת ולקבל את דמי הפיקדון, אולם הוא בחר שלא לעשות כן.