ת"ק 10507-07-16 סברנסקי ואח' נ' חיים ואח'

1.מונחת לפניי תביעה כספית על סך של 7000 ₪ לפיצוי עקב נזקים שנגרמו לרכב התובע בגין התנגשות רכב הנתבע 1 ברכבו מאחור.

2.על פי העובדות המתוארות בכתב התביעה, בתאריך 22.4.16, ערב ליל הסדר, בסביבות השעה 18:00, עת נסע רכב התובע בכביש 1, ממחלף שער הגיא לכיוון תל אביב בשיירה של מכוניות, קיבל לפתע חבטה חזקה ברכבו. תביעה זו נולדה לעולם לאחר שקיבל מכתב דחייה מחברת הביטוח של רכב נתבע 1, היא הנתבעת 2, בטענה כי האשם לתאונה רובץ על הרכב השלישי אשר הדף את רכב נתבע 1 אל רכבו של התובע, אשר אינו מבוטח באף חברת ביטוח.

התובע בחר לתבוע את נתבעים 1 ו-2 אשר ביקשו לצרף את נהג הרכב השלישי כנתבע דרוש בתובענה (להלן: "צד ג'").

3.הנתבעים מנגד, מבקשים לדחות את התביעה נגדם. לטענתם, עמד רכב נתבע 1 בפקק מאחורי רכבו של התובע, תוך שמירה על מרחק מרכבו. לפתע פגע רכב צד ג' ברכב הנתבעים מאחור והדף את רכב הנתבעים על רכבו של התובע. הוכחה לטענתם בדבר הדיפת הרכב, היא עלות עבודות הפחחות במוקדי הנזק של הרכב שנהדף וכי במקרה דנן עלות הפחחות בחזית רכב הנתבעים היא סך של 2787 ₪ ומנגד סעיף הפחחות שבחלקו האחורי הוא 15,918 ₪. קרי, סכום שהינו "כמעט פי 6", מה שמצביע באופן חד משמעי על כך שרכב הנתבעים נהדף לעבר רכב התובע. עוד השיגו כנגד גובה הנזק. בין היתר בנוגע לתשלום עבור נסיעות, אובדן זמן וטרחה שלא הוכחו. כמו כן טענו, כי לא קיימת הלימה בין הסכום הנתבע – סך של 7000 ₪ - לבין הסכום בפועל שתואר כנזקיו הממוניים והלא ממוניים של התובע אותם פירט, אשר עמד על סך של 5891 ₪.

4.הצד השלישי הגיש כתב הגנה וטען כי לא הדף את רכב הנתבעים לכיוון רכבו של רכב התובע אלא הצטרף לתאונה קיימת. לטענתו, אכן הופתע מהעצירה הפתאומית של הנתבע 1 שהתרחשה ככל הנראה מהעתירה הפתאומית של רכב התובע וניסה למנוע את ההתנגשות ברכב הנתבע 1, עת כיוון את ההגה של רכבו לשולי הכביש אך ללא הצלחה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צורפותיהם ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות כנגד הנתבעים, משהאשם רובץ לפתחו של צד ג'.

ככלל, ברובן המכריע של תאונות המכונות "תאונות שרשרת" האשם רובץ לפתחו של הרכב הפוגע מאחור, שכן גם כאשר המהירות גבוהה והתאונה אינה צפויה, על הפוגע להיערך לאפשרות של בלימה פתאומית ולשמור מרחק מהרכב שלפניו המתאים למרחק העצירה במהירות בה הוא נוסע. ברם, לעיתים קיימים מקרים שבהם אין לצפות מנהג זה למנוע את ההתנגשות משהתקיים שילוב מסוים וקיצוני של נסיבות ובכללן גורם זר מתערב. (ראו עדי סומך תאונות פח ושיבוב רכב נבו הוצאה לאור).

6.בעדותיהם הציגו הצדדים את גרסותיהם בנוגע לאופן קרות התאונה.

התובע העיד כי קיבל מכה חזקה ברכבו מאחור עד כי בקבוקי יין ששכנו ברכב מאחור, נשברו. הוא בחר לתבוע רק את הנתבע 1 והמבטחת שלו, ולטענתו אם לדעת נתבע 1 הוא נהדף, שיתבע את הנהג השלישי. לטענתו, זו לא הייתה תאונת שרשרת. שכן, הוא לא ראה רכב נוסף אלא רק שני רכבים היו מעורבים בתאונה.

נציג הנתבעת 2 העיד כי לאחר שבוצעה חקירה הצליחו לאתר את צד ג'. הנתבע 1 ציין לפני התובע כבר במעמד התאונה כי קיים צד ג' אשר ברח מהרכב והלך לצלם את הרכב הננטש שהוחנה בצד הכביש ולאחר שאותר הנהג, הנתבעת 2 עדכנה טרם הדיון את התובע על כך, אולם הוא בחר לתבוע רק אותם משנודע לו שלרכב צד ג' אין ביטוח.

הנתבע 1 העיד כי רכבו עמד מאחורי רכב התובע במרחק של 20 ס"מ והגיע רכב צד ג', פגע בו בעוצמה, וברח לאחר שהותיר את רכבו בצידו השמאלי של הכביש. הנתבע 1 צילם את רכב צד ג' ופנה לתובע. כמו כן, שלח את התמונות לתובע, כך שהטענה כי התובע לא ידע על מעורבות רכב צד ג' וכי זו הפעם הראשונה שהוא יודע על כך בדיון, איננה נכונה. הייתה פנייה למשטרה לסייע באיתור רכב צד ג'.