ת"צ 7340-07-11 פליישמן ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ,ת"צ 7387-07-11 רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ת"צ 7418-07-11 רווח נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ,ת"צ 23112-07-11 צורף נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ,ת"צ 7340-07-11המבקש בת"צ 7387-07-11,ת"צ 7418-07-11המבקש בת"צ 23112-07-11,ת"צ 7340-07-11המשיבה בת"צ 7387-07-11,ת"צ 7418-07-11המשיבה בת"צ 23112-07-11

בחודש יולי 2011 הגיש בא הכוח המייצג, עו"ד עופר דהן, חמש בקשות לאישור תובענות כייצוגיות נגד חמש מחברות הביטוח הגדולות במשק (להלן: "חברות הביטוח"), בשם חמישה מבקשים שונים. עניינן של הבקשות בגביית יתר של דמי אשראי בענפי הביטוח הכללי (האלמנטרי), ובפרט בפוליסות לביטוח רכב (רכוש), פוליסות ביטוח דירה ותכולתה ופוליסות ביטוח תאונות אישיות (להלן: "ביטוחים אישיים"). ביום 19.1.2014 אישרתי את הסדר הפשרה שהוגש בעניינה של חברת הביטוח הראל (ת"צ 7298-07-11 הלמן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ. להלן: "פסק הדין בעניין הראל"), כעת מונחים לפני ארבעה הסדרי פשרה בהליכים נגד ארבע חברות הביטוח האחרות (להלן: "ארבע חברות הביטוח"): הפניקס חברה לביטוח בע"מ (ת"צ 7340-07-11); כלל חברה לביטוח בע"מ (ת"צ 7387-07-11) מנורה חברה לביטוח בע"מ (ת"צ 7418-07-11) ומגדל חברה לביטוח בע"מ (ת"צ 23112-07-11) (להלן יחדיו: "הבקשות" ו- "הסדרי הפשרה", לפי העניין). מהטעמים שיפורטו להלן מצאתי לנכון לאשר גם את הבקשות הללו, ולתת להסדרי הפשרה תוקף של פסק דין.

א. רקע

1. הרקע הנחוץ להבנת עילת התביעה הנטענת נגד חברות הביטוח במסגרת ההליכים בהם עסקינן פורט בפסק הדין בעניין הראל. לנוחות הקורא אחזור על הדברים בשינויים המחויבים:

   • בעת רכישת פוליסת ביטוח עומדות בפני המבוטח שלוש אפשריות לתשלום דמי הביטוח (הפרמיה): תשלום דמי הביטוח במזומן; תשלום דמי הביטוח בתשלומים חודשיים באמצעות כרטיס אשראי; ותשלום דמי הביטוח בתשלומים חודשיים באמצעות הרשאה לחיוב חשבון בנק. עניינם של ההליכים שלפני בשתי האפשריות האחרונות, במסגרתן משולמים דמי הביטוח בתשלומים.

   • המשיבות כפופות להוראות רגולטוריות שונות המסדירות את פעילותן של חברות הביטוח, ובכלל זה לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (קביעת אחידות מטבע בחוזי ביטוח ודמי ביטוח באשראי), תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות הפיקוח דמי ביטוח באשראי"). תקנה 4 לתקנות הפיקוח דמי ביטוח באשראי קובעת כי במקרה של תשלום דמי הביטוח בתשלומים רשאית חברת הביטוח לקבוע כי לתשלומי דמי הביטוח יתווספו ריבית או דמי גביה ובלבד שביחס לביטוחים אישיים לא יעלה שיעורן על 6% לשנה במקרה של הצמדה למדד ועל 10% בשנה במקרה של הצמדה למטבע חוץ (להלן: "תקרת דמי האשראי החוקית").

   • כעניין שבשגרה מחושבים דמי האשראי במועד הוצאת הפוליסה. ואולם, לעיתים מתרחשים שינויים מאוחרים האמורים להשפיע על דמי האשראי שנצברו לחובת המבוטח. שינויים אלו יכולים להיות לטובת המבוטח, באופן המביא להפחתה בחבות דמי האשראי (כגון הנחה שניתנה במועד מאוחר יותר על הפרמיה, שינוי בכיסוי הביטוחי, הפסקת ביטוח במהלך שנה או הקדמת תשלום הפרמיה) או לרעת המבוטח, באופן המביא להגדלת חבות דמי האשראי (כאשר הדוגמא המובהקת לכך היא דחיית מועד תשלום הפרמיה על ידי המבוטח). חברות הביטוח הודו, לצורך הסדר הפשרה, כי לא עדכנו את חישוב דמי האשראי בהתאם לשינויים האמורים, ועל כן לעיתים נגבו ממבוטחים דמי אשראי בשיעור נמוך יותר מדמי האשראי בהם הם חייבים, ולעיתים נגבו מהם דמי אשראי בשיעור גבוה יותר מזה שהיו אמורים לשלם. עניינה של התובענה הינו ביחס למקרים האחרונים.

   • טלו לצורך המחשה את מצב הדברים הבא: נניח כי פלוני רכש פוליסת ביטוח בתחום הביטוחים האישיים מאחת מחברות הביטוח, כנגד פרמיה של 1,000 ש"ח לשנה, וביקש לשלמה ב-8 תשלומים חודשיים. פריסה כזו אפשרית כנגד תשלום דמי אשראי (להשלמת התמונה יצוין כי חברות הביטוח מוכנות לראות בפריסה של עד ארבעה תשלומים (ובחלקן אף עד חמישה תשלומים) משום "תשלום במזומן", ובגין פריסה כזו אינן מחייבות כלל בתשלום דמי אשראי). בעת עריכת הפוליסה חישבה חברת הביטוח את סכום התשלום בכל אחד מהתשלומים התקופתיים, כך שדמי האשראי בהם יחויב פלוני לא יעלו על תקרת דמי האשראי החוקית. לאחר זמן מה התברר כי ללקוח מגיע זיכוי מחברת הביטוח, וכתוצאה מכך הופחת סכום הפרמיה לתשלום ל- 800 ש"ח. במצב דברים זה היה מקום להפחית את דמי האשראי כך שישקפו את שיעור הריבית שסוכם עליה, ובכל מקרה שלא יעלו על תקרת דמי האשראי בגין סכום הפרמיה המעודכן לתשלום (שהרי בגין הסכום המופחת לא ניתן כל אשראי). ואולם, חברות הביטוח לא ביצעו עובר להגשת התובענות שלפני כל עדכון בחישוב דמי האשראי בעקבות אירועים מאוחרים, וכתוצאה מכך יתכן שפלוני חויב בדמי אשראי בשיעור העולה על המותר על פי דין או בשיעור העולה על זה שהוצג לו.

     ב. התנהלות הצדדים בתובענות שלפני

2. כל התביעות, והבקשות לאישורן כתובענות ייצוגיות, הוגשו לפי פריט 2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 ("תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנות קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו"). הבקשה לאישור בת"צ 7298-07-11 הלמן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הבקשה בעניין הראל"), הבקשה לאישור בת"צ 7340-07-11 פליישמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הבקשה בעניין הפניקס"), הבקשה לאישור בת"צ 7387-07-11 רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הבקשה בעניין כלל") והבקשה לאישור בת"צ רווח נ' מנורה חברה לביטוח (להלן: "הבקשה בעניין מנורה") הוגשו כולן ביום 7.7.2011, ואילו הבקשה לאישור בת"צ 23112-07-11 צורף נ' מגדל חברה לביטוח (להלן: "הבקשה בעניין מגדל") הוגשה ביום 13.7.2011.

3. הטענות העיקריות שהועלו בבקשות היו כי חברות הביטוח מפרות את הוראות הדין, ובכלל זה את הוראות תקנות הפיקוח דמי ביטוח באשראי, וגובות ממבוטחיהן בענפי הביטוח הכללי (אלמנטרי) דמי אשראי בשיעור העולה על תקרת דמי האשראי החוקית או בשיעור העולה על זה המוצג למבוטחים, תוך הטעייתם ותוך שהן נמנעות מלמסור להם פרטים שהיה עליהן למסור על פי דין.