ת"צ 58695-10-15 הררי ואח' נ' סנטרל פארק בע"מ ואח'

זוהי בקשה מוסכמת לאשר למבקש להסתלק מבקשתו לאשר תובענה ייצוגית נגד שתיים מהמשיבות, על-פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות).

בבקשה לאישור, שבה התבקש בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית נגד משיבות 1 ו-2, טענו המבקשים כי משיבה 2 מפעילה שני חניונים ברחוב יגאל אלון בתל-אביב: חניון בבית אשדר 2000 וחניון מרכז אשדר. בבסיס הבקשה מונחת הטענה כי היא גובה מנכים החונים בחניונים תשלום תמורת החניה, ובכך מפרה את החובות החקוקות בסעיף 4ב לחוק חניה לנכים, התשנ"ד–1993 (להלן: חוק חניה לנכים):

מקום ציבורי שהגישה הנגישה היחידה אליו לאדם עם מוגבלות היא דרך חניה במקום הציבורי הכרוכה בתשלום, תחול על המפעיל או המחזיק של המקום הציבורי חובה לשלם בעד חניה במקום האמור, בשל האדם עם המוגבלות, ככל שנדרש לאדם כאמור מקום חניה[...]

כמו-כן נטען כי הופרה החובה החקוקה בסעיף 19ו לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998 (,,איסור הפליה במקום ציבורי ובשירות ציבורי''), וכי המשיבות עיוולו ברשלנות ועשו עושר ולא במשפט. היה עליהן, לשיטת המבקשים, להקצות בחניונים מקומות חניה לנכים ולהציב שלטים שלפיהם בעלי מוגבלויות זכאים לחנות ללא תשלום. הנזק שנטען לו הוא ממוני ולא-ממוני.

כבר בבקשה לאישור ציינו המבקשים כי משיבה 2 מכרה בינתיים את חלקה בבית אשדר 2000 לקרן סלע קפיטל בע"מ, היא משיבה 3. הצדדים ביקשו להוסיף אותה לתיק אחרי שביום 17.12.15, בבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף, הודיעה משיבה 2 כי משיבה 3 החליפה אותה בניהול החניון שם בחודש ינואר 2013. אני נעתרת לבקשת הצירוף וקובעת כי החברה תהיה משיבה מספר 3.

משיבה 3 הודיעה כי עקב הגשתה של הבקשה, לפי הוראותיו של חוק חניה לנכים ובלי להודות בכל טענה, היא תחדל לאלתר מגביית דמי חניה בחניון אשדר 2000 ממי שיציגו תג חניה לנכה שהנפיק משרד התחבורה והזהירות בדרכים. המבקש ביקש להסתלק מבקשת האישור נגד משיבות 2 ו-3 והצדדים ביקשו להורות על דחיית תביעתו האישית נגדן. אני סבורה כי בנסיבות המקרה יש מקום לאשר את ההסתלקות ומורה כמבוקש. זאת, בהתחשב בעובדה שמשיבה 2 שוב אינה בעלת חניון אשדר 2000 ואינה מפעילה אותו, וכן בעובדה שמשיבה 3 הסכימה להצטרף להליך והתחייבה לתקן את המחדל שנטען לו, כך שכל נכה יוכל לחנות בחניון חינם. לעומת זאת חניון מרכז אשדר, לגרסתה של משיבה 3, נועד למנויים בלבד ואינו חניון ציבורי שכל נהג יכול לחנות בו תמורת תשלום (למעשה גם המבקשים הצהירו כי שבו על עקבותיהם כשביקשו לחנות בו, וזאת אחת הסיבות שלא יכלו לעשות זאת). ראיה לכך היא שבכניסה אליו לא הוצבו קופות, לטענתה. בבקשה לסילוק התובענה גרסו המשיבות גם שהחובה לשאת בתשלום אינה מוטלת על החניון, אלא ,,[...] על המפעיל או המחזיק של המקום הציבורי [...]'' ,,[...] שהגישה הנגישה היחידה אליו לאדם עם מוגבלות היא דרך חניה במקום הציבורי [...]''. המבקשים, לעומת זאת, אוחזים בדעה שגם חניון הוא ,,מקום ציבורי''. בהקשר זה יצוין כי בת"צ (מחוזי מר') 39947-11-11 אשכנזי נ' מרחבים ירוקים – גאון (2001) בע"מ, פסקה 12 (פורסם באר"ש, 10.10.2012), קבעה השופטת מיכל נד"ב:

מלשון החוק לא עולה חובה גורפת של חניון – בכלל, ושל חניון המשרת מקום ציבורי – בפרט, לפטור בעל מוגבלות מתשלום בעד חניה. אם חניון הוא כשלעצמו מקום ציבורי, שמן הסתם הנגישות אליו היא בחניה, [...]זכאי אדם עם מוגבלות לחנות חינם בכל חניון, שהרי כל חניון הוא לפי פרשנות זו, מקום ציבורי שמתקיימים בו תנאי סעיף 4ב.[] אני מקבלת את טענת המשיבה שאילו לכך כיוון המחוקק, היה קובע בפשטות כי חניון לא יגבה דמי חניה מאדם עם מוגבלות. לא כך קובע חוק החניה.