ת"צ 55638-05-14 בנימין קוזי נ' צ. צור סוכנויות בע"מ, היועץ המשפטי לממשלה

1.המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה. במוקד הבקשה טענתו לפיה המשיבה, המשווקת בישראל את המוצר "ברטנורא מוסקטו יין לבן מתוק מבעבע קלות" המכיל שיעור של 5% כהל בלבד, מפרה את הוראותיו המחייבות של תקן ישראלי 1138 המגדירות את הראוי להיקרא "יין מתוק" ו"יין מבעבע" כמשקה המכיל לכל הפחות 9% כהל. התנהלות המשיבה עולה כדי הפרת חובה חקוקה, אי-גילוי והטעיה ועשיית עושר ולא במשפט. המבקש עתר לסעד הצהרתי לפיו המשיבה מפרה את הדין, ולצו עשה במסגרתו יורה בית המשפט למשיבה לאסוף או להשמיד או להחליף את אריזות בקבוקי המשקה הנדון וכל משקה אחר אשר אינו מכיל לפחות 9% כהל ולמלא אחר הוראות הדין בעניין סימון אריזות המשקאות. בנוסף עתר המבקש לפיצוי כספי בגין נזקיהם הממוניים והבלתי ממוניים של חברי הקבוצה, וזאת בסך מצטבר של 3,360,000 ש"ח.

2.ביום 27.8.2014 ועוד קודם להגשת תגובתה של המשיבה לבקשת האישור הגישו הצדדים הודעת הסתלקות מוסכמת במסגרתה צוין כי לאחר הידברות בין הצדדים נוכח המבקש לדעת כי המשיבה לא פעלה בזדון או מתוך כוונה להטעות את הצרכנים. המשיבה נטלה על עצמה התחייבות שלא להציג עוד את המשקה "ברטנורא מוסקטו" כ"יין מבעבע" או "יין מתוק". לאור זאת הגיע המבקש לכלל מסקנה כי אין טעם להמשיך בניהול התובענה והוא עתר להסתלק ממנה, ובכלל זה מהתביעות הכספיות שביקש להגיש נגד המשיבה בשם חברי הקבוצה, אשר נאמדו בבקשת האישור ב-3.36 מיליון ש"ח. המשיבה מצידה התחייבה לשלם למבקש גמול בסך 4,000 ש"ח ושכ"ט לב"כ המבקש בסך 16,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

3.אמות המידה לאישורו של הסדר הסתלקות מסוג זה שלפנינו - אשר בקרב העוסקים בתחום נהוג לכנותו: "הסדר הסתלקות מתוגמלת" (על שום הגמול ושכר הטרחה שהוסכם על תשלומם במסגרתו) – נדונו אך לא מכבר בהרחבה בפסק דיני בת"צ (ת"א) 1469-02-13 עידן לוי נ' פסטה נונה בע"מ (להלן – עניין "פסטה נונה").

כפי שצוין באותו עניין, הסדרי הסתלקות מתוגמלת הולכים והופכים לדרך סיומן הנפוצה והמקובלת, בבחינת "ברירת מחדל", של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון. הסדר ההסתלקות שלפנינו מבטא אף הוא מגמה רחבה ומפושטת זו.

בפסק דיני הנ"ל בעניין פסטה נונה קבעתי, בין היתר, כי -

"...חסרונותיהם ונזקיהם של הסדרי הסתלקות מתוגמלת בתחום סימון מוצרי מזון, ובכלל אלו הסדרי ההסתלקות שלפנינו, גבוהים לאין שיעור מתועלותיהם. לא זו בלבד שהסדרים אלו אינם מייצרים הרתעה של ממש, אלא שאישורם על ידי בית המשפט מתמרץ את הגשתן של תביעות סרק, מזה, ושל הסתלקויות מתביעות מבוססות לכאורה, מזה. בהינתן האפשרות לסיים את התובענות בהסתלקויות שרווח קל ומהיר בצדן, נחלש התמריץ להגיש תביעות ייצוגיות מבוססות בתחום סימון מוצרי מזון ולהתמיד בניהולן, ותחת זאת מוצף בית המשפט במאות תביעות ייצוגיות שמגישיהן גמרו מראש אומר להסתלק מהן. מצב העניינים הקיים - שבו הולכים הסדרי הסתלקות מתוגמלת והופכים ל"ברירת מחדל" של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון – מכרסם, אפוא, בתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, מכביד על הנתבעים ועל בית המשפט שלא לצורך וגורם לזילות מכשיר התובענה הייצוגית. בית המשפט מצווה לפעול לצינון תמריציהם של התובעים ובאי הכוח המייצגים לערוך הסדרי הסתלקות מסוג זה ודרך המלך לעשות כן הנה להימנע מאישור תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים".

4.אשר לסמכותו של בית המשפט לפעול לאיתור מייצגים חילופיים חלף אלו שהסתלקו קבעתי באותו עניין, כי "שקלולם של מכלול השיקולים שפורטו לעיל מוביל למסקנה, כי סמכות בית המשפט שבסעיף 16(ד)(1) לחוק תופעל רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם הנזק העלול להיגרם על ידי ההסתלקות לאינטרס הציבורי או לחברי הקבוצה הוא מידי, מוחשי וניכר".

5.מטעמים דומים לאלו שפורטו בפסק דיני בעניין פסטה נונה, אשר כל האמור בו נכון ככתבו וכלשונו גם לגבי הסדר ההסתלקות דנן, נקבע בזה כדלקמן:

א.ההסתלקות מבקשת האישור שבכותרת - מאושרת בזה.