ת"צ 53292-02-14 רם אהרוני נ' סופרמרקט קלאב זלו (שותפות)

1.המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה. במוקד בקשתו עמדה הטענה לפיה המשיבה, בעלת מרכול בביה"ח שיבא תל השומר, אינה מקפידה לסמן את המוצרים הנמכרים אצלה במחירם הסופי ובמחיר ליחידת מידה. התנהלות זו של המשיבה עולה כדי הטעיה, ניצול מצוקת הצרכן, הפרת חובה חקוקה (סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי שירותים ונכסים), התשנ"א-1991, תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), התשס"ח-2008), עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת תום הלב ופגיעה באוטונומיה של הרצון. בהתאם לכך עתר המבקש לסעד הצהרתי לפיו המשיבה מפרה בהתנהלותה המתוארת את הדין, וכן לצו עשה לפיו יורה בית המשפט למשיבה לסמן את מוצריה בהתאם לדין. בנוסף עתר המבקש לפיצוי כספי בגין נזקיהם הממוניים והבלתי ממוניים של חברי הקבוצה, וזאת בסך מצטבר של 12,600,000 ש"ח.

2.ביום 14.5.2014 ועוד קודם שהוגשה תגובתה של המשיבה לבקשת האישור הגישו הצדדים בקשת הסתלקות מוסכמת במסגרתה צוין כי לעמדת המשיבה דין בקשת האישור לדחייה, בין היתר, בשל היעדר תשתית ראייתית; הקושי להוכיח ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה כי קיים קשר סיבתי בין העוולה הנטענת לנזק, וממילא קיים קושי מובנה להוכיח נזק בנסיבות העניין; במקרים בהם לא צוין מחיר סופי ניתן לבררו בקופה ולהחליט האם לרכשו אם לאו; ככל שנפלו תקלות כלשהן בסימון המוצרים הרי שהדבר חידד את הצורך בשינוי הפרקטיקה המקובלת אצל המשיבה. עם הגשת בקשת האישור בדקה המשיבה את טענות המבקש ורכשה "אקדחי מדבקות מחירים" באמצעותם היא ביצעה ומבצעת את סימון המוצרים בהתאם לדין. המבקש ביצע בדיקה במרכול ומצא כי אכן המוצרים מסומנים על ידי המשיבה בהתאם לדין. לאור האמור החליט המבקש לחזור בו מטענותיו כנגד המשיבה ועתר להסתלק ממנה, ובכלל זה מהתביעות הכספיות שביקש להגיש נגדה בשם חברי הקבוצה, אשר נאמדו בבקשת האישור ב-12.6 מיליון ש"ח. המשיבה מצידה התחייבה לשלם למבקש גמול בסך 5,000 ש"ח ושכ"ט לב"כ המבקש בסך 18,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

3.אמות המידה לאישורו של הסדר הסתלקות מסוג זה שלפנינו - אשר בקרב העוסקים בתחום נהוג לכנותו: "הסדר הסתלקות מתוגמלת" (על שום הגמול ושכר הטרחה שהוסכם על תשלומם במסגרתו) – נדונו אך לא מכבר בהרחבה בפסק דיני בת"צ (ת"א) 1469-02-13 עידן לוי נ' פסטה נונה בע"מ (להלן – עניין "פסטה נונה").

כפי שצוין באותו עניין, הסדרי הסתלקות מתוגמלת הולכים והופכים לדרך סיומן הנפוצה והמקובלת, בבחינת "ברירת מחדל", של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון. הסדר ההסתלקות שלפנינו מבטא אף הוא מגמה רחבה ומפושטת זו.

בפסק דיני הנ"ל בעניין פסטה נונה קבעתי, בין היתר, כי -

"...חסרונותיהם ונזקיהם של הסדרי הסתלקות מתוגמלת בתחום סימון מוצרי מזון, ובכלל אלו הסדרי ההסתלקות שלפנינו, גבוהים לאין שיעור מתועלותיהם. לא זו בלבד שהסדרים אלו אינם מייצרים הרתעה של ממש, אלא שאישורם על ידי בית המשפט מתמרץ את הגשתן של תביעות סרק, מזה, ושל הסתלקויות מתביעות מבוססות לכאורה, מזה. בהינתן האפשרות לסיים את התובענות בהסתלקויות שרווח קל ומהיר בצדן, נחלש התמריץ להגיש תביעות ייצוגיות מבוססות בתחום סימון מוצרי מזון ולהתמיד בניהולן, ותחת זאת מוצף בית המשפט במאות תביעות ייצוגיות שמגישיהן גמרו מראש אומר להסתלק מהן. מצב העניינים הקיים - שבו הולכים הסדרי הסתלקות מתוגמלת והופכים ל"ברירת מחדל" של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון – מכרסם, אפוא, בתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, מכביד על הנתבעים ועל בית המשפט שלא לצורך וגורם לזילות מכשיר התובענה הייצוגית. בית המשפט מצווה לפעול לצינון תמריציהם של התובעים ובאי הכוח המייצגים לערוך הסדרי הסתלקות מסוג זה ודרך המלך לעשות כן הנה להימנע מאישור תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים".

4.אשר לסמכותו של בית המשפט לפעול לאיתור מייצגים חילופיים חלף אלו שהסתלקו קבעתי באותו עניין, כי "שקלולם של מכלול השיקולים שפורטו לעיל מוביל למסקנה, כי סמכות בית המשפט שבסעיף 16(ד)(1) לחוק תופעל רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם הנזק העלול להיגרם על ידי ההסתלקות לאינטרס הציבורי או לחברי הקבוצה הוא מיידי, מוחשי וניכר".

5.מטעמים דומים לאלו שפורטו בפסק דיני בעניין פסטה נונה, אשר כל האמור בו נכון ככתבו וכלשונו גם לגבי הסדר ההסתלקות דנן, נקבע בזה כדלקמן: