ת"צ 49319-12-14 ת"צ 42918-12-14

1.בפני בקשת המשיבים 6-8 בבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "המדינה"), לסלק הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגדם על הסף, מחמת העדר עילה. בד בבד עם הגשת בקשה זו, וככל שלא תענה בקשתם לדחייה על הסף, הגישו המבקשים בקשה לקיום הדיון בבקשה לאישור התובענה בדלתיים סגורות.

2.עניינו של ההליך דנן נוגע לזיהום שנגרם כתוצאה מדליפת נפט גולמי מקו צינור של חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ (להלן: "קצא"א"), אירוע מיום 3.12.14, בשטח שמורת עברונה ובסמוך לה.

התביעה הוגשה כנגד חברת קצא"א ונושאי משרה בחברה וכן כנגד מדינת ישראל – משרד האוצר, היא המשיבה 6, כנגד מר בנימין נתניהו, אשר בזמנים הרלבנטיים לבקשה כיהן כשר האוצר – הוא המשיב 7; וכנגד הגב' מיכל עבאדי–בויאנג'ו, חשבת משרד האוצר – היא המשיבה 8. (להלן בהתאמה: "מדינת ישראל", "שר האוצר", "החשבת")

3.לטענת ב"כ המדינה ונושאי התפקידים בה, לא מועלות כנגד מרשיה טענות קונקרטיות וברורות המבססות אחריות אישית לאירוע הדליפה וכי לכל היותר מועלות כלפיהם טענות ערטילאיות לקיום זיקות של פיקוח, שליטה וניהול ביחס לקצא"א וגם הן נטענות באופן כללי ולא מתייחסות לאירוע הדליפה עצמו.

לטענת המדינה, לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד רשות בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכות פיקוח הסדרה או אכיפה של הרשות, וזאת בהינתן הוראת סעיף 3 (א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") הקובעת כי:

"לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי; בסעיף קטן זה ובסעיפים 5 (ב) (2), 9 ו-21, "רשות" – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים".

בהינתן האמור טענה המדינה, כי יש לדחות התביעה כנגדה וכנגד שר האוצר והחשבת, על הסף מאחר ולא ניתן להגיש תביעה ייצוגית בנסיבות בהן מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזק שנגרם על פי הטענה על ידי חברת קצא"א, היא הגורם השלישי, שעילתה כלפי מדינת ישראל ונושאי התפקידים בה היא טענה של הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה ביחס לקצא"א.

4.עוד נטען, כי יש לדחות התביעה על הסף מאחר והמבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם לבסס עילת תביעה אישית כנגד מדינת ישראל, שר האוצר והחשבת, ולא הראו כי קיים יסוד סביר להניח שהתביעה כנגד מדינת ישראל ונושאי התפקידים תתקבל.

עוד נטען, כי מן הראוי לברר המחלוקת והטענות הנוגעות לאירוע הדליפה ישירות מול חברת קצא"א ואין כל הצדקה וגם אין זו הדרך היעילה וההוגנת לנהל ההליך נגד המדינה.

לטענתם, אין חולק כי מקום שעל התובענה חל פרט 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, אשר מתייחס לתביעה בקשר למפגע סביבתי וכי לעניין זה "גורם מפגע", ו"מפגע סביבתי" – כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים סביבתיים, ומשקובע סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים כי גורם מפגע לעניין החוק הוא "מי שגורם או עומד לגרום מפגע סביבתי" אזי על פני הדברים ומתיאור הדברים בבקשה לאישור התובענה אין לראות במדינת ישראל ובנושאי התפקידים כמי שגרמו לאירוע הדליפה נשוא ההליך וגם לא ניתן לראות בהם "גורם מפגע" כמשמעות מונח זה לענייננו.

5.בהינתן האמור לעיל, טענה ב"כ המדינה כי הגורם הרלבנטי להטלת האחריות, ככל שתוטל היא חברת קצא"א וכי המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית גם לא ברמה הלכאורית לקיומה של עילת תביעה אישית כנגד מדינת ישראל, שר האוצר והחשבת ולא ביססו קיומה של אפשרות סבירה שהתביעה כנגדם תתקבל. וככל שמיוחסת להם אחריות ברמה של פיקוח אזי אין בסיס לתובענה שכזו במסגרת תובענה ייצוגית.