ת"צ 46556-02-15 ליברובסקי ואח' נ' החברה לפאבים איריים בע"מ ואח'

מונחת לפני בקשת הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו 2006. על הבקשה הכריזו הצדדים בהסכמה בישיבת קדם המשפט מיום 12.7.16 . עוד הם הסכימו שבתוך 60 יום מאותו מועד המשיבות תמכורנה בירה בכוסות מסומנות שבהן מצוינת כמות הנוזל, אשר ימזג לכוס עד לסימון. על שאלת ההוצאות לא הייתה הסכמה ובאותו דיון טען כל אחד מהפרקליטים בקשר אליה. ובמה הדברים אמורים?

המשיבות, על פי הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), מפעילות מסבאות- פאבים שהן חלק מרשת המוכרת בכינוי "טמפל בר". הבירה אותה מוכרות המשיבות נמכרת בכוסות בנפח של ליטר, חצי ליטר ושליש ליטר. בפועל, כך על פי המבקש, כמות הבירה הנמזגת לכוס קטנה מהכמות אותה מתימרות המשיבות למכור והדבר נעשה במספר אופנים: בחלק מהכוסות נעדר הסימון המורה על נפחה של הכוס, בחלק מהמקרים הסימון שגוי ואינו מדייק בנפח האמתי שלה (לבקשת האישור צורפה חוות דעת של מעבדה שמדדה את נפח הכוסות) . בין כך ובין אחרת נפח הבירה המוגש ללקוח כולל את נפח הקצף, שאינו אמור להוות חלק מנפח הבירה אותה הצרכן זכאי לקבל.

עילות התביעה הן הפרת צו הגנת הצרכן (סימון טובין) התשמ"ג – 1980, הפרת סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן התשמ"א – 1981, הפרת חובה חקוקה, תרמית והפרת חוזה.

המשיבות טענו כי את הבירה הן מגישות בדרך כלל בכוסות המסופקות להן על ידי יצרני המשקה לפי סוגיהם, שהינם בעלי שם עולמי כגון: קוקה קולה, ווינשטפן, הוגרדן וכד'. לעיתים מזמינות המשיבות את הכוסות מיצרן מקומי והסטיה בסימון הנפח, עליה הצביעה חוות הדעת מטעם המבקש הינה מזערית. המשיבות חולקות על טענת המבקש על כי קצף הבירה אינו יכול להיחשב ולהימדד כחלק מהכמות אותה הזמין הצרכן ובכל מקרה רבים מעדיפים לקבל משקה עם כמות גדולה של קצף. המשיבות הסכימו כי במקרים נקודתיים, לגרסתן, הן מצטיידות בכוסות רגילות בלתי מסומנות.

לפיכך, לאחר שהתקיימו שלשה קדמי משפט הצהירו המשיבות כי בתוך 60 יום הן תצטיידנה במלאי מספיק של כוסות מסומנות וכי תקפדנה למכור את נוזל הבירה עד לסימון .

על יסוד התחייבותן זו אני רואה לנכון לקבל את בקשת ההסתלקות הן מהטעם שהסטייה בנפחי הכוסות המסומנות נמצאה כמזערית, הן מפני שאין לשלול את הטענה כי חלק בלתי מבוטל של הלקוחות מעדיף בירה עשירה בקצף והן משום שהמשיבות התחייבו להחליף את הכוסות הבלתי מסומנות, שכמותן מועטה, בכוסות מסומנות.

יחד עם זאת איני סבורה שבקשת האישור הינה מופרכת. גם אם בסופו של דבר היה מתברר שמספר הכוסות הבלתי מסומנות כמו גם אלה שסימונן אינו מדויק אינו גדול וגם אם חלק מהלקוחות מעדיף כמות נדיבה של קצף אין לראות בבקשת האישור כמיותרת. ההיפך, ואין ראיה טובה יותר מזו שהמשיבות התחייבו לתקן את הטעון תיקון וכי דרושים להן חודשיים של התארגנות. בנסיבות אלה מיותר להמשיך ולקיים הליך משפטי ארוך ויקר אך אני סבורה, כפי שהבעתי את דעתי לא אחת, כי במקרים כאלה ראוי לזכות את המבקש והפרקליט המייצג בגמול ושכר טרחה. טענת המשיבות כי הוצאותיהן בגין הגשת בקשת האישור הגיעו לסך של 80,000 ₪ לא הוכחה ובכל מקרה ההוצאות היו נחסכות אם היו מגיעות לאותה תוצאה עם הגשת בקשת האישור ובטרם הגישו תגובה.

אני מחייבת את המשיבות בתשלום גמול למבקש בסך 5,000 ₪ ושכר טרחה לפרקליט המייצג בסך 25,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף. התשלום תוך 14 יום מהיום. תביעתו האישית של המבקש נדחית בזאת.

אני פוטרת את הצדדים מחובת הפרסום הן מהטעם שאיני רואה מקום לתור אחר מבקש חלופי הן מהטעם שפסק דין זה אינו מהווה מעשה בי"ד נגד מי מחברי הקבוצה.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ו, 01 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.