ת"צ 35921-11-14 בן ארוש ואח' נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ

ביום 17.11.14 פנו המבקשים בתובענה ובבקשה לאשרה כייצוגית (להלן – בקשת האישור), שעניינה הפרת הוראות חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו- 1996 (להלן – חוק הפיקוח) וצווי הפיקוח או הנחיות המפקח על המחירים אשר הוצאו מכוחו. על-פי הנטען בתובענה ובבקשת האישור, המשיבה 2 (להלן- המשיבה) גבתה עבור מוצרים שמחירם מצוי בפיקוח המדינה, כגון חלב וגבינות, או עבור מוצרים דומים למוצרים מפוקחים (מוצרים הנמכרים באריזות גדולות יותר), מחיר העולה על המחיר המירבי הנקוב בצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מרביים לחלב ומוצריו), התשע"ד-2014 (להלן – צו הפיקוח). בכך, כנטען, הפרה המשיבה את הוראות חוק הגנת הצרכן, התש"א-1981; הפרה חובה חקוקה; עשתה עושר ולא במשפט; וכן ביצעה עוולות נזיקיות והפרה חובות חוזיות נוספות.

לאחר הגשת התובענה ובקשת האישור, ובטרם הגשת כתב תשובה מטעם המשיבה, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להסתלקות מן התובענה הייצוגית. בבקשת ההסתלקות הובאה עמדת המשיבה, לפיה דרישות החוק מולאו, ומכל מקום הבדלי המחירים נבעו מתקלה טכנית חוזרת שהחלה בשנת 2013, וקרתה מעת לעת בסניפי האינטרנט של המשיבה בלבד. מבלי לגרוע מעמדתה האמורה של המשיבה הוסף, כי נערכה בדיקה באשר לפער בין המחיר שבו נמכרו המוצרים נשוא הבקשה בפועל לבין המחיר המירבי היחסי שבצו הפיקוח, שתוצאותיה הן כי מדובר בלמטה מ 6,000 ₪, ולמעשה הפער עומד על סך מדויק של 5,957.95 ₪. כמו כן הודיעה המשיבה, כי היא עדכנה את מחיר המוצרים, כך שלא יעלו על המחיר המירבי הנקוב בצו הפיקוח. הצדדים הסכימו כי המשיבה תחזיר ללקוחות מהם נגבה תשלום ביתר, את הסכום העודף שנגבה, באמצעות זיכוי אמצעי התשלום בו נערכה הקנייה. אם לא יתאפשר ההחזר, מפאת שבוטל אמצעי התשלום וכד', הסכימו הצדדים שהמשיבה תתרום את הסכום שנותר לעמותת "פעמונים", אשר מסייעת למשפחות שנקלעו למצוקה כלכלית להיחלץ ממנה באמצעות ליווי והדרכה.

הנתונים העובדתיים בדבר הפער בין המחירים שבהם נמכרו המוצרים נשוא בקשת האישור לבין המחיר המרבי היחסי לפי צו הפיקוח נתמכו בתצהירו של מר פנחס ללוש, אחראי מחלקת תוכן ושיווק דיגיטאלי במשיבה, שהוגש לתיק בית המשפט ביום 22.6.15.

הנתונים העובדתיים ביחס לתקלה הטכנית שאירעה בסניפי האינטרנט של המשיבה בלבד נתמכו בתצהירו של מר יוסף סבתו, סמנכ"ל סחר ורכש במשיבה, שהוגש לתיק בית המשפט ביום 27.7.15.

כן הוגש לבית המשפט ביום 2.8.15 תצהירו של מר אופיר אטיאס, מנהל תחום אינטרנט במשיבה, אשר הצהיר כי, לאחר הגשת הבקשה התוודעה המשיבה לתקלה הטכנית בסניפי האינטרנט שלה, וזו תוקנה בסמוך להגשת הבקשה. עוד הוצהר כי ברור שנערך העלה כי התקלה החלה בשנת 2013, ואירעה מעת לעת בלבד.

לנוכח האמור, הוסכם על הסתלקות מן התובענה, מבלי שיהא בבקשת הסתלקות זו כדי ליצור מעשה בית-דין ביחס לשאר חברי הקבוצה.

כן הוסכם, כי המשיבה תשלם למבקשת 2 גמול בסך 3,000 ₪, וכן תישא בתשלום שכר טרחת בא כוחה בסך 5,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. כפי שהובהר בבקשה, פרט לסכומים אלה לא קיבלו המבקשת 2 ובא כוחה, ואף לא יקבלו בעתיד, במישרין או בעקיפין, כל טובת הנאה או תמורה בקשר להסתלקותם מבקשת האישור, ואף תצהירים מתאימים צורפו.

עוד הוסכם בין הצדדים, שלא יהא צורך בפרסום מודעה בדבר ההסתלקות מן התובענה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשת ההסתלקות, בבקשת האישור ובתובענה, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות בהתאם לסעיף 16 לחוק, שכן המוסכם בה סביר והולם את נסיבות העניין. זאת כיוון שמבקשת ההסתלקות ומן התצהיר התומך בה עולה, כי אי ההתאמה בין מחירי המוצרים הדומים למוצרים המפוקחים לבין המחירים היחסיים הנקובים בצו הפיקוח הייתה מוגבלת מאוד בהיקפה. ההסכמה בדבר החזרת ההפרש בין המחירים שנגבו מן הצרכנים בפועל לבין המחיר המירבי היחסי לפי צו הפיקוח ללקוחות באמצעות זיכוי אמצעי התשלום, מהווה פיצוי ראוי ומתאים בנסיבות. תרומה לטובת הציבור של הסכום אשר לא יתאפשר להחזיר ללקוחות דרך אמצעי התשלום, מהווה, בנסיבות העניין, שבהן לא ניתן לאתר את חברי הקבוצה, מענה ראוי לאשר ארע בעבר. בנוסף, בהתחשב בהתחייבותה של המשיבה להתאים את מחירי המוצרים הדומים הנזכרים בתובענה למחירים המרביים היחסיים שנקבעו בצו הפיקוח, אשר נודעת לה תועלת מיידית לציבור הצרכנים, ההסכמה בין הצדדים בדבר תשלום גמול למבקשת 2 ושכר טרחה לבאי כוחה, סבירה אף היא.

נוכח השלב המוקדם של ההסתלקות – עוד בטרם הוגשה תשובת המשיבה – ומשאין ההסתלקות יוצרת מעשה בית דין, החוסם מי מחברי הקבוצה לפנות לבית המשפט בעתיד בהליך דומה, איני רואה מקום להורות על פרסום מודעה בדבר בקשת ההסתלקות (ראו: ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 22.12.10)).