מיטרני נ' תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ

1.בקשה לאישור הסכם פשרה בהתאם לסעיפים 18, 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") היא הבקשה שלפני.

2.המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, תה ויסוצקי בע"מ, (להלן: "החברה" או "המשיבה") בטענה כי המשיבה מפרסמת את מוצריה במדיות פרסומיות שונות ובמסגרתם מייחסת למוצרים אלה סגולות רפואיות שונות לרבות יכולת ריפוי מחלות וכן תכונות נוספות התורמות להרגעת הגוף והנפש וכן תורמות, בין השאר, להורדת רמת הכולסטרול, לבריאות הלב, להקלה בבעיות במערכת העיכול ובכלל לבריאות זה הצורך את המוצר. לטענת המבקשת אין המשיבה רשאית לייחס למוצריה במסגרת הפרסום, סגולות אלה, וכשהיא עושה כך היא מפרה את הוראות הדין, קרי, את תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון) תשל"ח-1978, פעלה בניגוד להוראות סעיף 63 לפקודת הנזיקין, בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן ולסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט כמו כן טענה המבקשת כי המשיבה גם מפרה את התקן בעניין סימון מזון ארוז מראש.

3.במסגרת תגובתה הכחישה החברה את טענות המבקשת וטענה בין השאר, כי פעלה בהתאם לדין כי לא ייחסה למוצריה סגולות ריפוי וכי פרסומיה הם היגדים בתחום הבריאות, כי סימון מוצרי התה נעשה כדין וכי הפרסום שהיא עושה כולל אמירה כי "המוצר אינו תרופה ולא נועד למנוע או לרפא מחלות"; והגם שכך דאגה להסיר או לתקן "מספר פרסומים שלגביהם התעורר חשש שמא אינם תואמים באופן מוחלט את הוראות הדין (סעיף 14 לבקשת אישור הסכם הפשרה), עוד טענה כי ההליך דנא אינו מתאים לדיון על דרך תובענה ייצוגית וכי אינו משקף עילת תביעה של צרכן סביר.

4. בדיון שהתקיים לפני המלצתי לצדדים להידבר ביניהם, ואולם לא כך אירע ולפיכך נקבעה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לשמיעת הוכחות; לאחר ששמעתי את המצהירים מטעם הצדדים ולאחר שאף קראתי את סיכומיהם שבתי והמלצתי בפניהם לפנות להליך גישור ולאחר זמן מה הודיעו הצדדים כי קבלו המלצתי.

5.הצדדים פנו להליך גישור שהתקיים בפני כבוד השופט בדימוס ד"ר עמירם בנימיני, גישור שהסתיים בהצלחה עת הגיעו הצדדים להסכם פשרה אותו מבוקש לאשר עתה.

6. ביום 25.12.17 הוריתי לפרסם בעתון הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה, כן הוריתי לשלוח העתק מהבקשה ליועץ המשפטי לממשלה ולממונה על הגנת הצרכן. במסגרת ההודעה שפורסמה פורטו עיקרי הסדר הפשרה, הוגדרה הקבוצה הרלוונטית, כמו כן צוין, בין היתר, כי חברי הקבוצה, וגם מי שפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה או רשות ציבורית הפועלת לקידום נושא בקשת האישור, רשאים להגיש התנגדות להסדר תוך 45 ימים או לבקש רשות לצאת מגדר הקבוצה, הכל בהתאם למתחייב מסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות.

7.לאחר שפורסמו ההודעות כדין, שעותק מהם מצוי בתיק בית המשפט, ולאחר חלוף הזמן להגשת התנגדויות – נמצא כי לא הוגשה כל התנגדות, גם לא נתקבלה כל בקשה מטעם מי מחברי הקבוצה שלא להימנות עליה לעניין הסדר הפשרה. כך גם לא נמסרה כל תגובה או עמדה של מי שהסדר הפשרה וההחלטה הומצאו לו ישירות על פי החלטתי, ולדייק את הדברים - לא נתקבלה עמדת היועץ המשפטי לממשלה ולא עמדת הממונה על הגנת הצרכן; ואולם לאחר המועד הקבוע בחוק ולאחר שהצדדים עתרו לקבל פסק דין משחלפה תקופת ההתנגדויות, הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשת ארכה להגשת עמדתו ורק לאחר מספר ארכות נוספות הגיש לבסוף ביום 2.5.18 "הודעת אי התנגדות".

8.בהודעת אי ההתנגדות הסביר היועץ המשפטי את עמדתו, בעיקר עמד על הפער הגדול בין הסעד הכספי שהתבקש בבקשה לבין הפיצוי הכספי המוסכם בהסדר הפשרה והפנה להוראת סעיף 19(ג)(2)(א) לחוק תובענות ייצוגיות ולתקנה 12(א)(4) לתקנות הדין שלפיהן על בית המשפט להתייחס לפער זה. עוד סבר כי יש להעדיף במקרה דנא תרומה כספית לקרן לניהול וחלוקת כספים, תוך ייעוד הכספים לתחום הקרוב לנושא התובענה, כן התייחס לנושא שכר הטרחה וציין כי ראוי להותיר לתשלום חלק משכר הטרחה למועד שלאחר מימוש הסדר הפשרה "כדי לתמרץ את ב"כ המבקשת לפקח על מימוש ההסדר" (סעיף 4 להודעה).

9.להערות היועץ המשפטי, שלא עלו לכלל התנגדות, ניתן מענה בהודעה משותפת של ב"כ הצדדים מהם ביקשתי להגיב.

הצדדים הדגישו כי היועץ המשפטי בחן את ההסדר ביחד עם הגורם המקצועי – משרד הבריאות, ועמדתו נמסרה לאחר שגובשה ביחד עם אותו גורם; כן התייחסו לפער בין סכום הסעד הכספי שנתבקש לעומת זה עליו הוסכם, לשלב בו מצוי ההליך וכי בטרם הוכרעה הבקשה כלל לא ניתן לקבוע מה הסעד שהיה נפסק לטובת חברי הקבוצה, אם בכלל; כך גם מילאו אחר החלטתי והתייחסו לכל נושא שעלה בעמדת אי ההתנגדות של היועץ המשפטי לממשלה.