ת"צ 24602-02-16 וימן נ' סלקום ישראל בע"מ

זו בקשה לגילוי ועיון במסמכים שהם תלונות צרכני המשיבה ככל שהן נוגעות לפעילות ולקשיי הקליטה ברשת הסלולר של הדור השני בין יום 27.8.15 ליום 23.12.15, תוצאות הבדיקות שביצעה המשיבה ברשת בהתאם לסעיף 50.3 ונספח ה' לרשיונה, ויומן הבדיקות, תקלות ותחזוקה של הרשת בהתאם לסעיף 51 לרשיון, הכל בתקופה הרלוונטית. המשיבה מתנגדת לבקשה.

ראש וראשון לטענות המשיבה היא הטענה שבקשת האישור נעדרת תשתית ראייתית מינימלית, וכי הבקשה נועדה להשלים את "המחדל הראייתי הקולוסאלי". לטענת המשיבה, היעתרות לבקשה כמוה כהזמנה למבול בקשות אישור נבובות.

אני דוחה את הטענה שבקשת האישור נעדרת תשתית ראייתית מינימלית. בקשת האישור נסמכה בין היתר על עדות המבקש על שיחות עם שני נציגים שונים של המשיבה, בשני מוקדי שירות שונים, בהן הודו נציגי המשיבה שקיימת בעיה רוחבית קשה ברשת, שהמשיבה מודעת לה, ולכן אין טעם בבדיקת מכשירו הפרטי של המבקש. כמו כן נסמכה בקשת האישור על שיחה מוקלטת מיום 8.12.15 עם נציגת החברה בה הודתה שוב ושוב כי קיימת בעיה רוחבית ושיטתית ברשת האנטנות של המשיבה. בניגוד לטענת המשיבה אין מדובר בעדויות שמיעה מסדר שלישי, אלא בהודאת בעל דין, שהיא חריג לכלל בדבר פסילת עדות שמיעה. דברים אלה של נציגי שירות של החברה ושל נציגת החברה המשיבה, עשויים להיחשב כהודאת בעל דין, בין היתר על פי ע"א 475/79 בנימין חייט נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לה (2) 330. על כן, בהנחה שמדובר בהודאת בעל דין, חוות דעת מומחה אינה דרושה להנחת התשתית הראייתית, ולפי תוכן הודאת בעל דין אין מדובר במקרה של מנוי אחד.

טענה נוספת היתה בפי המשיבה, כי גילוי תלונות הצרכנים היא דרישה מכבידה, משום שהיא דורשת מהמשיבה לעבור על אין ספור תלונות ושיחות ולסנן מתוכן תלונות לגבי קשיי קליטה, ומתוך התלונות האלה, את התלונות המתייחסות לקשיי קליטה ברשת דור 2 דווקא. לטענת המשיבה אין אפשרות מעשית לעשות זאת, ואם ניתן לעשות זאת הדבר כרוך בהקצאת משאבים עצומה.

אני דוחה טענה זו. ראשית, מדובר בטענה עובדתית שלא נתמכה בתצהיר מטעם המשיבה. בהיעדר עובדות מוכחות, אף לכאורה, אין להניח שהמשיבה אינה עורכת מיון של התלונות, לצורך טיפול בהן על ידי הגורם המתאים. היא בוודאי ממיינת את התלונות לתלונות בדבר חשבונות וגבייה, תלונות בדבר בעיות בתפעול מכשירים ותלונות בדבר בעיות קליטה, על מנת שכל תלונה תטופל על ידי הגורם המתמחה בפתרון אותן בעיות. על כן יש בידיה בוודאי מיון של התלונות לגבי קשיי קליטה, ומתוכן נדרשת המשיבה לגלות את התלונות במשך 4 חודשים בלבד, בין יום 27.8.15 ליום 23.12.15, ומתוכן למיין את התלונות באשר לקשיי קליטה ברשת הדור השני. אין מדובר בדרישה מכבידה, אלא בדרישה לגילוי ספציפי של מידע המצוי ברשות המשיבה, אשר לא הוכח שיש להשקיע משאבים יוצאי דופן למיונו (וראו רע"א 8224/15 תנובה נ' זליכה, פיסקה 13.

המשיבה טענה שבגילוי תלונות המנויים יש פגיעה בפרטיותם כאשר לא מתקבלת הסכמתם. אמנם המבקש הציע לפתור פגיעה זו באמצעות השחרת שמות ופרטי המתלוננים, אך המשיבה טענה שבקשת המבקש אינה רק לגילוי תלונות שנמסרו בכתב, אלא גם תלונות שנמסרו בשירות הלקוחות הטלפוני ובסניפים, ולא ברור כיצד הצעת המבקש רלוונטית לתלונות אלה. לא ברורה לי טענת המשיבה. גם תלונות בשירות הלקוחות הטלפוני ובסניפים זוכות לביטוי בכתב, כפי שאישרה ב"כ המשיבה בפניי, וניתן להשחיר מתוך הביטוי בכתב את השמות ופרטי המתלוננים.

עוד טוענת המשיבה, כי ככל שהמסמכים קיימים מדובר במסמכים חסויים. היא מצביעה על סעיף 100 לרשיון הקובע שהמנהל וכן כל מי שעוסק מטעמו בפעולות הפיקוח על בעל הרשיון לא גילו כל ידיעה או מסמך שהגיע אליהם בתוקף תפקידם לאדם שלא היה מוסמך לקבלם, אלא אם פורסמו ברבים. הוראה דומה קבועה בסעיף 9 לתקנות הבזק (הפיקוח על פעולותיו של בעל רשיון) התשמ"ו-1986. לשם כך ציטטה המשיבה את רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי, פ"ד מט (4) 54, אשר עסק אמנם בדו"ח של בנק ישראל ובדרישה לבנק ישראל לגלות את הדו"ח שערך במסגרת הפיקוח, אבל נאמרו בו מילים שלפיהן למדה המשיבה כי החסיון אינו מוטל רק על עובדי הפיקוח על הבנקים.

הוראות החסיון הנדונות מוטלות על גורמי הפיקוח, וזאת לצורך קיום תפקיד הפיקוח על ידם. תחילה יש לציין, שלא כל מידע הנמסר על ידי המשיבה למשרד התקשורת, נחשב מניה וביה כמידע שנמסר לצרכי פיקוח, ולכן כפוף לחסיון (רע"א 8943/06 גיא יוחנן נ' סלקום ישראל (פיסקה 12)). זאת ועוד, כפי שנקבע באותו פסק דין, נקודת המוצא היא גילוי מירבי של ראיות רלוונטיות, והחריג הוא החסיון שהגישה אליו היא חשדנית ועל דרך הצמצום. סודיות אינה מקנה חסיון, אך לעיתים ניתן לגזור מחובת הסודיות חסיון. הלכת אזולאי לא יצרה חסיון כללי ביחסי רגולטור – גופים מפוקחים. בבוא בית המשפט לבחון את השאלה אם יש לגזור חסיון מהוראת סודיות בהקשר של פיקוח, יש לבחון בין היתר את תכלית ההוראה, אופי הפיקוח, מיהות הגוף המפקח והגופים המפוקחים, אופי המידע ועוצמת האינטרס הציבורי שבבסיס החסיון הנטען. מדובר בחסיון יחסי, שיש לבחון אותו אל מול הצורך בגילוי האמת, תוך התחשבות במספר שיקולים שחלקם פורטו בפסק דין יוחנן הנ"ל.

יצוין, כי אם אכן יסתבר שהמשיבה ידעה על תקלות ברשת דור 2 ונמנעה מלטפל בהן, בשל שיקולים שאינם לגיטימיים בהקשר זה, לא יחול עליה פטור מאחריות, שאינו חל במקרה רשלנות חמורה.