ת"צ 17897-04-14 שגב נ' לאומי קארד בע"מ ואח'

בפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 18-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – החוק).

אחר קבלת הפשרה הוריתי על פרסום אודותיה כדין, וכך פעלו הצדדים. המועד להגשת התנגדויות חלף, ללא שהוגשו התנגדויות. נציגת היועץ המשפטי לממשלה הודיעה, כי אין התנגדות מצד היועץ לאישור הסדר הפשרה, אך העירה מספר הערות באשר לאופן פרסומו של ההסדר ואף הציעה להתנות את תשלום חלק משכר הטרחה במימושו.

עניינה של התובענה בתמצית

1. המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה, כי המשיבות הטעו את לקוחותיהן בקשר להטבת "פינוק 1+1", המוצעת על-ידי משיבה 1 (להלן – לאומי קארד) ללקוחותיה. במסגרת ההטבה מציעה לאומי קארד ללקוחותיה זכות לרכוש בבתי עסק שונים שירותים או מוצרים בתנאים של 1+1, ובהתאם לה הלקוח משלם את העלות המלאה של המוצר או השירות, ומקבל מוצר או שירות זהה נוסף, בלא תוספת מחיר (להלן – ההטבה). רשת בתי הקולנוע סינמה סיטי, המופעלת על-ידי משיבה 2 (להלן – סינמה סיטי), נמנית על בתי העסק שבהם יכולים לקוחות לאומי קארד לממש את ההטבה. בהקשר זה מתבטאת ההטבה בכך, שלאומי קארד מאפשרת ללקוחותיה לרכוש כרטיס קולנוע אחד ברשת סינמה סיטי, ולקבל את הכרטיס השני ללא תוספת תשלום.

2. על-פי הנטען בבקשת האישור, המבקש רכש באתר האינטרנט של לאומי קארד כרטיס לסרט המוקרן בתלת-מימד בסינמה סיטי, אך כאשר הגיע לאשנב בית הקולנוע כדי לאסוף את הכרטיסים, נאמר לו כי עליו לשלם תוספת של 7 ₪ הן עבור הכרטיס שרכש והן עבור הכרטיס הנוסף, שאותו היה זכאי לקבל במסגרת מימוש ההטבה (להלן – הכרטיס הנוסף). זאת, כך נטען, בניגוד למצג המוצג בפני המשתמש בהליך הרכישה באתר לאומי קארד, שלפיו תוספת התשלום בגין סרט תלת-מימד היא בעבור הכרטיס הראשון בלבד שעליו משלם הלקוח. הקבוצה שאת עניינה ביקש המבקש לייצג, היא לקוחות שרכשו באמצעות אתר האינטרנט של לאומי קארד כרטיסים לסרטי תלת-מימד בסינמה סיטי וחוייבו לשלם תוספת תשלום הן עבור הכרטיס שנרכש והן עבור הכרטיס הנוסף. טענתו העיקרית של המבקש היא, כי חיוב הלקוחות בתוספת תשלום עבור הכרטיס הנוסף, נעשה בניגוד לפרסומי לאומי קארד, ועל כן יש להורות למשיבות להבהיר את פרסומיהן ולהשיב לציבור הלקוחות את הסכומים שנגבו ביתר.

3. בתשובתה לא הכחישה לאומי קארד, כי נגבית תוספת תשלום בגין רכישת כרטיס לסרטי תלת-מימד במסגרת הטבה, הן עבור הכרטיס הנרכש והן עבור הכרטיס הנוסף, וכי הדברים נכתבו באתר לאומי קארד בזו הלשון: "רכישת כרטיס לסרט בתלת מימד – תוספת עלות של 7 ₪". במסגרת התשובה אף הובהרו הדרכים למימוש ההטבה שנרכשה באתר לאומי קארד: האפשרות הראשונה, היא קבלת הכרטיסים בקופות הסינמה סיטי, כפי שפעל המבקש. האפשרות השניה, היא באמצעות מעבר מקישור באתר לאומי קארד ישירות לאתר סינמה סיטי, שם נאמר באופן מפורש כך:

   "ההטבה לכרטיס שני חינם תינתן למשלמים בקופת הקולנוע בלבד. למזמינים באתר האינטרנט, אפליקציה הסלולרית, ובמענה הקולי האוטומטי, תינתן הטבה בגובה מחיר כרטיס הנמכר בקופות הכרטיסים בלבד. הנחה בגובה 38 ₪... המבצע תקף בסרטי תלת מימד. כרטיס ראשון במחיר מלא של 45 ₪ והכרטיס השני 7 ₪".

4. על-פי האמור בתשובת לאומי קארד, מרבית לקוחותיה בוחרים לממש את ההטבה באמצעות אתר האינטרנט של הסינמה סיטי, שכן בדרך זו יכולים הם להבטיח את זמינות הכרטיסים וכן לבחור לעצמם את מקומות הישיבה באולם הקולנוע, כך שממילא מרבית הלקוחות נחשפים לתנאים המפורשים של ההטבה, וביחס לאלה ודאי שאין מקום לדבר על הטעיה.

5. לאומי קארד הוסיפה, כי אין יסוד להנחת המבקש, כי אם לא הובהר והודגש ההפך, הרי שהחזקה היא כי ההטבה חלה על כל שידרוג של המוצר או השירות הנכלל בהטבה. בפרט אמורים הדברים, כך נטען, כאשר נותן ההטבה – לאומי קארד – אינו בית העסק הנהנה מן התשלום עבור הפריט הראשון הנרכש. בהקשר זה הודגש, כי לאומי קארד אינה משלשלת לכיסה תשלום בגין רכישת כרטיסים במסגרת ההטבה, אלא מעבירה את מלוא הסכום המשולם באמצעותה לסינמה סיטי, כך שברי כי אין מקום לטענה בדבר "התעשרותה" שלא כדין. לגישת לאומי קארד, פרשנות סבירה של תנאי ההטבה צריכה להוביל למסקנה, כי זו חלה רק על מחירו של מוצר "רגיל" אך לא על התוספת הנגבית בעבור שדרוגו. הודגש, כי ניתן על-ידי לאומי קארד גילוי מלא ומקיף באשר לכל תנאי ההטבה, והדברים אמורים ביתר שאת בקשר למרבית הלקוחות, הממשים את ההטבה באמצעות אתר האינטרנט של סינמה סיטי. כן עמדה לאומי קארד על כך שלקוחות שרכשו כרטיסים לסרט תלת-מימד פעם אחת ונדרשו לשאת בתשלום בגין השדרוג, ודאי שאינם יכולים עוד לטעון כי הוטעו באשר לעלויות השדרוג בעת רכישה חוזרת. אשר לטענה אודות הפרת חובות בהתאם לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 הובהר, כי חוק זה אינו חל על לאומי קארד, בהיותה תאגיד בנקאי.

6. משיבות 2-6 עמדו בתשובתן על האבחנה ביניהן: ההתקשרות של לאומי קארד לצורך מתן ההטבה נעשתה מול משיבה 2, ובמסגרתה רכשה לאומי קארד כרטיסים לסרטים "רגילים" בלבד. גביית תוספת תשלום מן הלקוחות בעבור מכירת כרטיסי תלת-מימד, נעשתה אפוא בהתאם לתנאי ההתקשרות של סינמה סיטי עם לאומי קארד. משיבה 2 לא הייתה צד להתקשרות בין המבקש לבין לאומי קארד, ולכן נטען כי ממילא אין היא צד לסכסוך נושא בקשת האישור. משיבות 4-5 הינן בעלות מניות בשיעורים שונים במשיבה 2, ואינן מפעילות את בתי הקולנוע; משיבות 3 ו-6 אינן בעלות מניות ואף אינן מפעילות את בתי הקולנוע. נוכח זאת, כך נטען, אין יריבות בין המבקש לנתבעות 3-6, וכלל לא היה מקום לצרפן כצד לבקשת האישור. לגוף הדברים טענו משיבות 2-6, כי בטרם רכישת כרטיסי תלת מימד הובהרה ללקוח עלות הרכישה, לאחר מימוש ההטבה, בין אם בקופת הקולנוע ובין אם באתר האינטרנט של הסינמה סיטי, כך שאין לדבר על הטעיה של המבקש עצמו או של צרכנים אחרים. גם עילת עשיית עושר אינה מתגבשת, שעה שההסכם בין לאומי קארד לסינמה סיטי התייחס לרכישת כרטיסים רגילים בלבד.