ת"צ 17446-07-12 מנדל נ' קואופ ישראל - רשת סופרמרקטים בע"מ

המבקש הגיש נגד המשיבה תובענה ובקשה לאשרה כייצוגית.

עניינן של התובענה ושל בקשת האישור הוא טענת המבקש שהמשיבה, המפעילה רשת מרכולים למכירת מוצרי מזון בקמעונאות, הפרה את הוראות תקנות בריאות הציבור מזון (סימון תזונתי) תשנ"ד-1993 ("תקנות הסימון") וצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון) תשנ"ט-1998 ("צו הסימון"), בכך שלא סימנה בסימון תזונתי את מוצרי המאפה, הלחמניות, העוגות, העוגיות והממתקים הארוזים מראש והנמכרים בחנויותיה. ביתר פירוט, המבקש טען כי רכש ביום 11.6.12 מוצר בשם "עוגיות שושנים" ("המוצר") וכשהגיע לביתו התברר לו שעל אריזת המוצר לא פורטו מרכיביו, לא צוינו הסימון התזונתי, תאריך התפוגה ואף לא מידע אם המוצר הוא חלבי או פרווה. על רקע זה טען המבקש שעומדות לו, כמו גם לחברי הקבוצה האחרים, עילת תביעה מכוח איסור ההטעיה בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 ועילה של הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בכך שהמשיבה הפרה את החובות לפי צו הסימון ותקנות הסימון. נטען גם שהמשיבה התרשלה וכי היא חייבת בהשבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט. עוד נטען שלמבקש עילה לפי סעיפים 12, 15 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, עילה של פגיעה באוטונומיה של הרצון ועילה לפי חוק המכר תשכ"ח-1968.

המבקש העריך את נזקו האישי על בסיס מחצית עלות המוצרים שרכש והעמיד את הסכום על 8 ₪, כשבנוסף הוא תבע פיצוי בסכום של 10 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה. סכום התביעה הייצוגית הועמד על 18.5 מיליון ₪.

בתשובת המשיבה היא חלקה מכול וכול על טענות המבקש, ובעיקר על התאמת ההליך למתכונת של תובענה ייצוגית. לעניין החלטה זו די אם ייאמר שבתשובתה הסבירה המשיבה את הנסיבות שבהן נגרמה התקלה, וכדבריה, מדובר במוצרים המגיעים לחנויות המשיבה כשהם מוכנים לאפייה, והם נאפים במקום. מוצרים כאלה יכולים להימכר כשהם בלתי ארוזים, אלא שמשיקולי היגיינה (מניעת מגע יד של לקוחות המבקשים לבדוק את המוצרים) החליטה המשיבה לארוז את המוצרים בעצמה באריזות המתאימות לצריכה אישית מקובלת. עוד לדברי המשיבה, אי סימון האריזות הוא תוצאה של חוסר מודעות, שכן המשיבה לא ראתה את עצמה כיצרן לצורך תקנות וצו הסימון. נטען גם שמיד לאחר שהוגשה בקשת האישור תוקנה התקלה, וכל אריזות המוצרים מסומנות כנדרש על פי הדין.

בקדם-המשפט המלצתי למבקש להגיש בקשת הסתלקות, ובה בעת המלצתי למשיבה לשקול תשלום למבקש ולבא כוחו של סכומים ראויים כגמול וכשכר טרחה בקשר עם פעולתם לתיקון התקלה. ביום 7.12.14 הוגשה בקשת הסתלקות, וכשעיינתי בה נוכחתי שהמשיבה הסכימה לשלם למבקש גמול בסכום של 4,000 ₪ ולבא כוחו שכר טרחה בסכום של 57,000 ₪. בהחלטה מיום 21.12.14 ביקשתי הבהרות בעניין סכומים אלה, וביום 1.1.15 הגישו הצדדים הודעה משותפת בנושא זה.

לאחר עיון בבקשת ההסתלקות ובהודעת ההבהרה שהגישו הצדדים אני מחליט לאשר את ההסתלקות, אולם בצד זאת איני מאשר את סכומי הגמול ושכר הטרחה שעליהם הוסכם בין הצדדים, והחלטתי להעמידם על 2,000 ₪ ו-25,000 ₪, בהתאמה.