טלמון נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ

,

מונחת לפניי בקשה לאשר הסדר פשרה לפי סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), בין המבקשת ובין המשיבה, שמפעילה רשת מרכולים ומציעה למכירה מוצרים במרשתת.

על-פי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית המשיבה אינה פועלת כמצוות תקנות הגנת הצרכן (חובת גילוי וחשיפה נאותה של מצרך מזון בפיקוח), התשע"ב–2012 (כשמן כיום) (להלן: התקנות), אשר מחייבות אותה בין היתר לפרט בפירוש ובהבלטה, כל מקום שמכירה נעשית בשיווק מרחוק, את רשימת המצרכים שמחיריהם בפיקוח ואת מחירו הכולל של כל מוצר. המבקשת טענה כי בשתי הזדמנויות רכשה באתר של המשיבה באינטרנט מוצרים שונים ובהם שמנת חמוצה 15% שומן. בפעם הראשונה קנתה גם לחם שיפון, ובפעם השנייה קנתה גם גבינה לבנה 5% שומן באריזה קטנה. היא סברה כי מחיריהם של שלושת המוצרים מפוקחים. לגרסתה צוין על מוצרים מסוימים באתר שמחירם בפיקוח, אך לא על כולם ולא בעמודים המציגים מוצרים דומים זה לצד זה, אלא בעמוד המיוחד לכל מוצר. לרוב ניקב מחיר מוטעה. אילו ציינה המשיבה את המוצרים המפוקחים כדבעֵי ופרסמה רשימה מסודרת שלהם, לגישת המבקשת, הייתה היא בוחרת מוצרים מתוכה חלף אלו שקנתה, ובכך הייתה חוסכת ממון. אם כן עילות התביעה הן הפרת התקנות; הפרה של חובת הגילוי לפי סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן); הפרת חובה חקוקה ורשלנות לפי סעיפים 63 ו-35, בהתאמה, לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרת החובה לנהוג בתום לב לפי סעיפים 12 ו-39 (בצירוף 61(ב)) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973; עשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979. הסעד הכספי שהתבקש הוא פיצוי בגובה ההפרש בין מחירי המוצרים שנקנו לבין מחירי מוצרים דומים ומפוקחים, שאותו העמידה המבקשת על סך 5.60 ₪, נזקה האישי. את סכום התובענה כולה אמדה בשניים וחצי מיליון ש"ח.

וזה עיקר טענותיה של המשיבה: מחירו של כל מוצר מצוין באתר תחת שמו ותצלומו. לפיכך, אם חפצה המבקשת לבחור את המוצר הזול ביותר, היא הייתה יכולה להשוות את מחיריהם של המוצרים הדומים על נקלה. מכאן שהמשיבה לא הטעתה את החברים בקבוצה, לשיטתה. המשיבה סבורה כי המוצרים שרכשה המבקשת אינם דומים למוצרים שבפיקוח, ובפרט – כי אין מקום להשוות בין לחם שיפון, שמחירו קרוב לעשרה שקלים, ובין לחם אחיד, שמחירו יותר ממחצית מזה. באתר השניים גם מוצגים בקטגוריות שונות. אשר לשני המוצרים האחרים שקנתה המבקשת, המשיבה ביקשה להראות שאין דמיון חזותי בין אריזותיהם לבין אלו של המוצרים המפוקחים, כך שבלתי אפשרי להתבלבל בעת רכישתם – גם בהתעלם מהשוני במחירים. מכאן, גרסה המשיבה, שאפילו הפרה את התקנות (להשקפתה לא חלה עליה כל חובה למלא אחריהן) לא נגרם למבקשת או למי מחברי הקבוצה נזק כלשהו.

בבקשה שלפניי הודיעו הצדדים כי מוסכם עליהם שלא הייתה כל הטעיה באשר ללחם השיפון שרכשה המבקשת, אך עודם חלוקים על השמנת ועל הגבינה. כך או אחרת בדיון הראשון שנשמע לפניי, ביום 17.05.16, התברר כי המשיבה תיקנה את האתר והיום מופיעה בו רשימת המוצרים שבפיקוח. גם העובדה שמוצר בפיקוח מסומנת ביתר דיוק ומוטבעת כעת על תמונתו. משכך המלצתי לצדדים לגבש הסכמות, והרי הבקשה דנן. לפיה הקבוצה תכלול את לקוחות המשיבה שרכשו ממנה מוצרים באתר המרשתת תמורת סכום גבוה מהמחיר המפוקח משום שלא ציינה את המוצרים שמחירם בפיקוח. הצדדים הסכימו כי המשיבה תוסיף לפרסם באתר בכל עת רשימה עדכנית של מחירים מפוקחים, שבה מחיר המוצר מופיע לצידו. הפיצוי לציבור יתבטא בתרומת שלושים אלף ש"ח ל‚אנוש – העמותה הישראלית לבריאות הנפש‘. ההסדר פורסם ולא הושמעו התנגדויות; אף היועץ המשפטי לממשלה לא התנגד לו.

התנאים שבסעיפים 3, 4 ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות התמלאו. התביעה היא נגד „עוסק“, כפי שהוגדר בחוק הגנת הצרכן (ראו פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות), וקשורה לעניין שבינו לבין הלקוח. המבקשת הציגה עילת תביעה נגד המשיבה, וכפי שבואר לעיל עוררה שאלות עובדתיות ומשפטיות המשותפות לכלל החברים בקבוצה. אין ספק שנקיטת ההליך יצרה את האפשרות להכריע באותן שאלות, ולכאורה דומה שהן היו מוכרעות לטובת הקבוצה. המשיבה לא ציינה ברשימה נפרדת את המוצרים שבפיקוח, ואפשר שחבר מחברי הקבוצה הוטעה בשל כך ורכש מוצר דומה במחיר גבוה מהמפוקח. שאלת היקפו של הנזק שנויה במחלוקת בין הצדדים מאחר שעל אף העדרה של רשימה, אכן השוואת המחירים והבחירה במוצר הזול לא היו מסובכות כל-כך מפני שמחירי המוצרים נרשמו. לכן אני סבורה כי טוב עשו הצדדים כשבחרו בדרך הפשרה, שהיא הפתרון היעיל וההוגן בנסיבות העניין, אחר שהמשיבה תיקנה את הטעון תיקון בעקבות הגשתה של בקשת האישור, הוסיפה לאֲתר את הרשימה והתחייבה לעדכנה לפי הצורך. הואיל וחזקה על מי שמקפיד לרכוש את המוצר שמחירו הוא הנמוך ביותר כי בדק את המחירים הנקובים לכל מצרך, גם אם לא נכתב שהמחירים שבפיקוח הם כאלה, הנזק שנגרם לחברי הקבוצה מצומצם ביותר. בנסיבות אלה, בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, הקדשת סך שלושים אלף ש"ח למטרות ציבוריות נראית בעיניי כדרך הנכונה, ההוגנת, הסבירה והראויה לפיצויָם. שהרי לא נוכל לאתר את אלו שטעו וסבלו נזק, גם אם אינם רבים, ופיצוי לכל חבר אינו ריאלי.

מן הנימוקים הללו איני רואה צורך להרבות הוצאות על מינוי „בודק“, שכן הנזק בענייננו נתון לשומה על בסיס הפרמטרים שפורטו, ולשיקול דעתו של בעל מקצוע אין יתרון על זה של בית המשפט. ניתן להסדר הפשרה תוקף של פסק-דין

ומעשה בית דין יחול על החברים בקבוצה בעילות ובסעד שנמנו לעיל.

סבורתני כי סכום הגמול שהמליצו הצדדים לפסוק למבקשת, 15 אלף ש"ח, גבוה ואינו מוצדק ביחס להיקף התיק ולתוצאתו. הסכום יעמוד על 7,000 ₪, ושכר הטרחה לפרקליטה המייצגת יהיה על סך 25 אלף ש"ח שכר טרחה, בתוספת מס ערך מוסף. הסכומים האלה משקפים את הטרחה ואת המאמץ שהשקיעו השתיים ואת העובדה שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הביאה לתוצאה הרצויה לציבור: קיום ההוראות שבתקנות באתר המרשתת בדייקנות ובשלמות. הגמול ושכר הטרחה ישולמו בתוך 14 יום מהיום שבו תדווח המשיבה לבית המשפט על ביצועו של פסק-הדין.

בתוך 14 יום מהיום יגישו הצדדים נוסח להודעה על אודות פסק-הדין, לפרסום ביומונים ‚ידיעות אחרונות‘ ו‚הארץ‘.

לתזכורת פנימית ביום 02.11.17.