ת"צ 10028-09-14 איה אלקוזלי נ' צפור השרון יהוד 1990 בע"מ

1.המבקשת הגישה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המשיבה במסגרתה טענה כי המשיבה מייצרת ומשווקת "בורקס גבינה" במשקל 800 גרם, שעל גבי אריזתו היא אינה מציינת את שיעור הגבינה, וזאת בניגוד להוראות תקן ישראלי 1145 המחייב לציין ברשימת הרכיבים את אחוז הרכיב הנכלל בשם המוצר ביחס למשקלו הכולל. המבקשת נהגה לרכוש את המוצר האמור על בסיס שבועי, תוך שהיא מאמינה כי הוא מכיל גבינה באחוזים גבוהים. לטענתה, התנהלות המשיבה עולה כדי הטעיה, הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט.

המבקשת עתרה לסעד הצהרתי לפיו בהתנהלותה הפרה המשיבה את הוראות הדין. כן עתרה לצו עשה לפיו המשיבה תחדל משיווק המוצר באריזתו כמתואר ותשנה את סימונו בהתאם לדין. בנוסף עתרה המבקשת לפיצוי כספי בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים שנגרמו לטענתה לחברי הקבוצה, וזאת בהיקף של 3,000,000 ש"ח.

2.ביום 2.11.2014 ועוד קודם להגשת תגובתה של המשיבה לבקשת האישור הגישו הצדדים בקשת הסתלקות מוסכמת במסגרתה העלתה המשיבה מספר טענות וביניהן: כי המוצר הוא חלק מסדרה מצומצמת בת עשרות יחידות בלבד; למבקשת אין עילת תביעה אישית נגד המשיבה; התביעה אינה ראויה להתברר כייצוגית; אין מקום לטענת הפגיעה באוטונומיה בנסיבות דנן; מוכחשת גרימת הנזק, אולם אף אם נגרם, מדובר בעניין של מה בכך אשר נגרם עקב ליקוי בסימון בתום לב. עוד הדגישה המשיבה כי היא עושה מאמצים בכל עת על מנת לוודא כי מוצריה עומדים בהוראות הדין, קלה כחמורה, וככל שהתגלה ליקוי בסימון, מדובר באירוע נקודתי אשר נבע מטעות בתום לב. המשיבה מתחייבת, תוך שהיא אינה מודה בכל טענה או עילה, ולפנים משורת הדין, להקפיד על מילוי הוראות הדין ביחס לסימון מוצרים. לאור זאת ובייחוד הואיל ומדובר במוצר ששווק כחלק מסדרה מצומצמת בת עשרות יחידות בלבד וכן היות שלא נתקיימו התנאים לאישור תובענה כייצוגית הגיעה המבקשת לכלל מסקנה כי אין טעם להמשיך בניהול התובענה והיא עותרת להסתלק ממנה, ובכלל זה מהתביעות הכספיות שביקשה להגיש נגד המשיבה בשם חברי הקבוצה, אשר נאמדו בבקשת האישור ב-3 מיליון ש"ח. המשיבה מצידה התחייבה לשלם למבקשת גמול בסך 1,000 ש"ח ושכ"ט לב"כ המבקש בסך 8,400 ש"ח בתוספת מע"מ.

3.אמות המידה לאישורו של הסדר הסתלקות מסוג זה שלפנינו - אשר בקרב העוסקים בתחום נהוג לכנותו: "הסדר הסתלקות מתוגמלת" (על שום הגמול ושכר הטרחה שהוסכם על תשלומם במסגרתו) – נדונו אך לא מכבר בהרחבה בפסק דיני בת"צ (ת"א) 1469-02-13 עידן לוי נ' פסטה נונה בע"מ (להלן – עניין "פסטה נונה").

כפי שצוין באותו עניין, הסדרי הסתלקות מתוגמלת הולכים והופכים לדרך סיומן הנפוצה והמקובלת, בבחינת "ברירת מחדל", של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון. הסדר ההסתלקות שלפנינו מבטא אף הוא מגמה רחבה ומפושטת זו.

בפסק דיני הנ"ל בעניין פסטה נונה קבעתי, בין היתר, כי -

"...חסרונותיהם ונזקיהם של הסדרי הסתלקות מתוגמלת בתחום סימון מוצרי מזון, ובכלל אלו הסדרי ההסתלקות שלפנינו, גבוהים לאין שיעור מתועלותיהם. לא זו בלבד שהסדרים אלו אינם מייצרים הרתעה של ממש, אלא שאישורם על ידי בית המשפט מתמרץ את הגשתן של תביעות סרק, מזה, ושל הסתלקויות מתביעות מבוססות לכאורה, מזה. בהינתן האפשרות לסיים את התובענות בהסתלקויות שרווח קל ומהיר בצדן, נחלש התמריץ להגיש תביעות ייצוגיות מבוססות בתחום סימון מוצרי מזון ולהתמיד בניהולן, ותחת זאת מוצף בית המשפט במאות תביעות ייצוגיות שמגישיהן גמרו מראש אומר להסתלק מהן. מצב העניינים הקיים - שבו הולכים הסדרי הסתלקות מתוגמלת והופכים ל"ברירת מחדל" של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון – מכרסם, אפוא, בתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, מכביד על הנתבעים ועל בית המשפט שלא לצורך וגורם לזילות מכשיר התובענה הייצוגית. בית המשפט מצווה לפעול לצינון תמריציהם של התובעים ובאי הכוח המייצגים לערוך הסדרי הסתלקות מסוג זה ודרך המלך לעשות כן הנה להימנע מאישור תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים".

4.אשר לסמכותו של בית המשפט לפעול לאיתור מייצגים חילופיים חלף אלו שהסתלקו קבעתי באותו עניין, כי "שקלולם של מכלול השיקולים שפורטו לעיל מוביל למסקנה, כי סמכות בית המשפט שבסעיף 16(ד)(1) לחוק תופעל רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם הנזק העלול להיגרם על ידי ההסתלקות לאינטרס הציבורי או לחברי הקבוצה הוא מיידי, מוחשי וניכר".