ת"פ 7613-04-14 מדינת ישראל נ' יצחק(עציר)

מבוא:

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת איומים. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 1.4.14 התקיים דיון במסגרת תיק אחר בעניינו של הנאשם בבית משפט השלום באילת (ת.פ 43249-06-13) במהלכו נגזר דינו של הנאשם, בין היתר, ל - 20 חודשים מאסר בפועל.

במהלך הקראת גזר הדין החל הנאשם לצעוק לעבר הנוכחים באולם :"שרמוטות כולכם". בתוך כך, איים הנאשם על התובע המשטרתי, מפקח שחר בנימין בכך שפנה לעברו, הצביע אליו באופן מאיים ואמר לו: "אתה השרמוטה הכי גדולה, אני אזיין אותך אישית" והוסיף: "אני אזיין אותך אישית" וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו. את המיוחס לו, ביצע נוכח מורת רוחו מהעונש שהגזר עלי.

טיעוני הצדדים:

במסגרת הטיעונים לעונש שנערכו בפניי ביום 13.7.14, הפנה ב"כ המאשימה לחומרה הגלומה במעשי הנאשם. לדבריו, יש ליתן הדעת למיהות האיומים ומיהות מושא האיומים. לדידו, בשעה שמדובר באיומים שמופנים כלפי תובע המבצע את עבודתו הציבורית, יש בכך כדי לאיים גם על מערכת אכיפת החוק בכללותה. זה הפנה לעברו הפלילי של הנאשם ועתר לקביעת מתחם הנע בין 6 ל – 18 חודשים מאסר בפועל. בגדרי המתחם הפנה לעברו הפלילי ולצורך לתת דגש על שיקולי הרתעת היחיד והרתעת הרבים.

ב"כ הנאשם, מנגד, ביקש מבית המשפט להסתפק בימי מעצרו ולחפוף אותם לכל עונש מאסר אחר אותו הוא מרצה. לדבריו יש ליתן משקל נכבד להודאת הנאשם שנעשתה אף ללא הידברות עם המאשימה וללא כל דחיות שהתבקשו על מנת לבצע תיקון כזה או אחר בכתב האישום. על המשמעות שיש להודאה בנסיבות שכאלה, אף מעבר לרגיל, הפנה לפסיקה בדגש על דברי כב' השופט איינפלד בת.פ 14940-02-12 מחוזי ב"ש.

ב"כ הנאשם הוסיף כי מדובר באמירות שהושמעו בעידנא דריתחא כפי שהדבר אף מצוין בעובדות כתב האישום. לא הייתה לנאשם כל כוונה להשפיע על התובע ומכאן אין מקום לטיעונים הנוגעים לפגיעה בשלטון החוק ועובדי הציבור. מבלי להקל ראש במעשי הנאשם, הדברים נאמרו לאחר שהתחוור לו שנשללה חירותו לתקופה ארוכה. המתחם לו אליו עותרת המאשימה אינו עומד בקנה אחד עם הענישה הנוהגת. כל צד הגיש אסופת גזרי דין לתמוך בטיעוניו. הנאשם מצדו, הביע חרטה על מעשיו ולדבריו באותו רגע "הסתובב לי הראש".

דיון והכרעה:

בעבירת האיומים נפגעו הערכים החברתיים של שלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו של המאוים. בנוסף, הואיל ומדובר באיומים המושמעים כלפי תובע, עובד הציבור, במהלך הקראת גזר דינו של הנאשם, יש באיומים אותם השמיע הנאשם כדי לפגוע גם בשלטון החוק, הגנה על עובדי הציבור והסדר הציבורי.

לפירוט מורחב על הערכים שעומדים בבסיס עבירת האיומים אפנה לדבריו של כב' השופט א' גולדברג בע"פ 103/88 משה ליכטמן נ' מדינת ישראל (6.9.89):

"מניעת ההפחדה וההקנטה לשמן היא שעומדת ביסוד האינטרס החברתי המוגן בעבירת האיומים שבסעיף 192. רוצה לומר, אינטרס החברה להגן על שלוות נפשו של הפרט (person's peace of mind) מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט. כי גם אם אמרנו שאין בסעיף 192, בהבדל מסעיף 428, דרישה שמטרת האיום תהא להניע את המאויים לעשות מעשה או להמנע ממעשה, בידוע הוא שבמקרים רבים מושמעים איומים per seכמסר מוסווה להתנהגות המצופה מן המאויים. נמצא כי סעיף 192 מקדים רפואה למכה ומונע מלכתחילה פגיעה עתידית בחרות הפעולה של הזולת". (ראה פסקה 6 לפסק הדין)