ת"פ 62635-11-14 מדינת ישראל נ' יפרח ואח'

הנאשמים הודו והורשעו במסגרת הסדר טיעון שהוצג בבית משפט ב- 20.1.15, על פיו כתב האישום תוקן, הנאשמים הודו והורשעו ונדחה לקבלת תסקיר , כשהתביעה עותרת למאסר ארוך בפועל עם רכיבים הרתעתים וטיעוני הסניגור חופשיים. התביעה ציינה כי התסקיר אינו חלק מן ההסדר, אך הסניגורים ביקשו תסקיר וב"כ נאשם 2 אף ביקש לבחון אפשרות של ביטול ההרשעה.

הנאשמים הודו והורשעו ב- 17.11.14, שעה 12:00 לערך, במושב אבן שמואל, הבחינו בגברת מלכה אליחי העוזרת את תחומי המושב ולכן ניצלו הזדמנות זו: נאשם 1 נכנס למרפאה במושב, ניגש לעובדת שירות לאומי ומרפאה וביקש כפפות לטקס על מנת שישמש לביצוע ההתפרצות ובין השעות 12:15 עד 15:15 התפרצו הנאשמים בצוותא חדא לדירה של גב' אליחי, במשק 28, במושב, בכך שנאשם 1 שידיו היו עטויות בכפפות הלטקס, פתח חלון חדר המקלחת ונכנס בעדו לדירה, פתח את דלת הכניסה והכניס את נאשם 2 וזאת בכוונה לגנוב. בהיותו בדירה גנבו השניים קופסת תכשיטים הכוללת זוג עגילי זהב ושרשרת עם תליון, צמיד זהב וטבעת זהב.

בהמשך בשעה 12:40 לערך, נאשם 2 התקשר לחברתו וביקש שתתקשר למוקד 100 ותדווח כאילו הוא הבחין בשני פורצים ומסר תיאור חיצוני כביכול של אותם פורצים ופרטי רכב באמצעותו ברחו מהמקום – עבירות של התפרצות לדירה וגניבה ולגבי נאשם 2, גם עבירה של שיבוש הליכי חקירה.

באשר למדיניות הענישה בגין עבירה של התפרצות לדירה, וגניבת רכב , העונש הראוי הוא בהחלט מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. תחושת חוסר האונים של הציבור, שרכושו הפך הפקר , אובדן האימון הבסיסי של האזרח  ביכולת הרשויות ליתן לו הגנה על רכוש אותו אסף בעמל רב במשך שנים, ריבוי ההתפרצויות לדירות וגניבות כלי רכב שהוליד הצורך להוסיף עוד ועוד אמצעי הגנה כדי לרכוש מעט ביטחון, הסיכון לפגיעה בבעלי הרכוש הנתקלים בעבריינים אלו - כל אלו ועוד מחזקים הצורך להרחיק מפגעים אלה מן החברה ולנעול אותם מאחורי סורג ובריח כדי להגן על החברה מפניהם.

נתקבלו תסקירים בעניינו של נאשם 1 - מהם עולה כי הוא כבן 45, רווק, אב לילד בן 11, גר במושב נועם, עובד בחנות לכלים חד פעמיים השייכת לאחיו באשקלון. לפני כן עבד בתחום החקלאות. בנו בן 11 נמצא בחזקת האם, אך לדבריו הוא שותף מלא בגידולו. לדבריו, החל לצרוך סמים מסוג גראס בהיותו בן 14, אך כיום נמנע. בעבר הושם בפיקוח שירות המבחן למשך שנה בשנת 2009. לדבריו, לפני כ- 7 שנים חזר לצרוך סמים ושוב הוטל עליו צו מבחן , אולם לא שיתף פעולה, ניתק קשר, לא מסר דגימות וצו המבחן יחד עם צו השל"צ הופקעו. לדבריו, סבל מבעיות בריאות שלא אפשרו לו שיתוף פעולה ובשנים האחרונות נמנע משימוש בסם. הוא גם מסר דגימת שתן שנמצא הנקיה. אף שהוא מודה בעבירות, הוא מטיל על הדומיננטיות על נאשם 2, שלדבריו, הוא זה שגרם לו למעוד. הוא הגיע למושב כדי לאסוף את נאשם 2 לבית הוריו ובמהלך הנסיעה נאשם 2 הבחין במתלוננת יוצאת מהמושב והציע לנאשם 1 שיפרצו יחד לבית שלה, אולם, לטענתו, לאחר שנכנסו לדירה התחרט מיד וביקש מנאשם 2 לצאת, הם עזבו את המקום. הוא טוען שלא גנב דבר, בעוד שנאשם 2 הוא שגנב את הקופסה עם התכשיטים. לדבריו, כלל לא הבחין בכך, אלא נודע לו על גניבה מחברתו של נאשם 2, לה מסר את התכשיטים הגנובים. הוא כועס על נאשם 2 שעבר להתגורר עמו בתקופה שהוריו סילקו אותו מהבית והוא היה דר רחוב. לדבריו, סייע לו לא רק במגורים, אלא גם בעבודה, וחש כעס ותסכול כלפיו על שגרם לסיטואציה.

הם התרשמו כי העבירה בוצעה על רקע מערכות נורמות המאפשרות זאת, קושי לשקול השלכות מעשיו ועל רקע ניסיונו למלא את צרכיו הרגשים והנפשיים בערוצים המוכרים לו וחוסר יכולת לראות באפשרות אחרת, תוך ניצול היכרותו את נאשם 2 לצורך ביצוע העבירות יחד עמו.

מהכרות עמו מתרשמים כי הוא מתקשה לשתף פעולה באופן פתוח וכן, נוהג להסיט את מוקד השיחה למקומות שבהם חש בשליטה, מנסה להציג עצמו באופן חיובי ומתפקד ומתקשה לחשוף החלקים המכשילים, תוך שהטיל הדומיננטיות בביצוע העבירה על נאשם ,2 שהיה סמוך על שולחנו. להערכת שירות המבחן, קיים סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד, אך מאידך גיסא שומר על ניקיון מסמים ושולב במסגרת תעסוקתית אצל אחיו שמהווה גורם מציב גבולות שיכול לסייע לשיקומו ולכן ממליצים על עונש מוחשי של מאסר בעבודות שירות.