מדינת ישראל נ' תמימי (אחר/נוסף)

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בשש עבירות של מרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס ובשש עבירות של אי ניהול פנקסי חשבונות. ואלו עובדות האישום:

בין השנים 2008-2011 ובין שנים 2013-2015 ניהל הנאשם עסק בתחום עבודות הבניה והשיפוצים. לאורך התקופה הנאשם הפיק מהעסק הכנסות שמעל 2.1 מיליון ש"ח, אך לא דיווח על פתיחת העסק, לא ניהל ספרים, לא שילם מסים על הכנסותיו והעסיק עובדים להם שילם במזומן ולא שילם מס הכנסה בגינם.

לצורך התחמקות מתשלום המסים בהם היה חייב הנאשם, הוא קנה חומרי בנייה תחת שמות בדויים או תחת שמות לקוחותיו, על מנת שלא יזוהה כמי שרכש את החומרים.

במקרה אחד בשנת 2011 ביצע הנאשם עבודה בהיקף של 40,000 ש"ח וסיפק ללקוח חשבונית מס פיקטיבית.

בחודש יוני 2011 נחקר הנאשם מספר פעמים ברשות המסים בחשד לביצוע העבירות מושא כתב האישום, אך למרות זאת המשיך בשנים 2013-2015 לעבוד באותה הדרך, על מנת להתחמק מתשלום מסים.

הודאת הנאשם באה במסגרתו של הסדר דיוני, אשר כלל תיקונים בכתב האישום, ללא הסכמה בענין העונש.

עמדות הצדדים

ב"כ המאשימה התייחס לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ופגיעתן בערכים מוגנים, לתחכום שבמעשיו, לנזק שנגרם לקופת המדינה ולכך שלמרות שהנאשם נחקר בשנת 2011 והוזהר, הוא שב והמשיך להעלים את הכנסותיו ולא לשלם בגינן מסים. עוד התייחס ב"כ המאשימה לכך שהנאשם לא הסיר את מחדליו. לאור אלה ביקש לקבוע מתחם עונש הולם שבין שנתיים לשלוש שנים מאסר ועונשים נלווים.

ב"כ הנאשם התייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם ובהן גילו המבוגר, בריאותו הלקויה ומצבו הכספי הקשה, בגינו ניתן נגדו צו כינוס. עוד התייחס לכך שהנאשם שיתף פעולה בחקירתו והודה במיוחס לו.

ב"כ הנאשם טען, כי הסכומים הנקובים בכתב האישום הם מחזור הכנסותיו של הנאשם, וכי הרווח הממשי אותו הפיק מביצוע העבירות דל ואינו עולה על 100,000 ש"ח בשנה.

לאור אלה, ביקש לחרוג ממתחם העונש ההולם ולהשית על הנאשם עונש של מאסר בעבודות שירות.

הנאשם אמר את המילה האחרונה. לדבריו נגרר לביצוע העבירות בשל כך שלא עבד מספר שנים וילדיו לא נתנו לו כסף.

מתחם העונש ההולם

הנאשם ניהל עסק בשתי תקופות, המצטברות לשש שנים, במהלכן הפיק הכנסות המצטברות למעל שני מיליון ש"ח, וכל זאת מבלי שנרשם אצל הרשויות ומבלי ששילם מסים. הנאשם פעל בתחכום מסוים, תוך שדאג ששמו לא ירשם כמזמין חומרי בנייה, ולשם כך מסר לספקים שמות בדויים או שמות של לקוחותיו. במקרה אחד אף סיפק ללקוח חשבונית פיקטיבית. המדובר במקרה מובהק וקיצוני של "כלכלה שחורה" המתנהלת כולה תוך התעלמות מהחובה לדווח על ההכנסות ולשלם מסים בגינן.

שני ערכים מוגנים נפגעו בשל מעשי הנאשם, ערך השוויון בנטל המס וערך הפגיעה בקופה הצבורית. המעשים גרעו מן הקופה הצבורית סכום ניכר, שעד היום לא שולם. אני ער לטענה שהרווחים אותם הפיק הנאשם הפיק נמוכים בהרבה מאשר מחזור הכנסותיו, אך אין כל דרך להתייחס אליה, שהרי הנאשם לא ניהל ספרים ולא ניתן לדעת כמה הרוויח בפועל. ר' בהקשר זה מתוך ע"פ 5783/12 נסים גלם נ' מדינת ישראל :

המבחן הוא מבחן ההכנסה ואין מקום, בנסיבות מעין אלה, לערוך חישוב, כפי שהציע עו"ד וינרוט, ולהגיע לתוצאה חשבונאית המשקפת את המס הסופי אותו היה על המערער לשלם. בדרך המוצעת על-ידי עו"ד וינרוט, יצטרכו "בתי המשפט להידרש לחישובים ולהשערות סבוכים לגבי היקף הכנסותיו והוצאותיו של העבריין, אילו רק היה נוהג כאדם ישר..." (ע"פ 4980/07 כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.11.2010) בפסקה 35). סבורני, כי אין מקום לערוך חישובים מעין אלה, מה גם שלא הוצגו בפני בית משפט קמא נתונים, המאפשרים לקבוע את הרווח הנקי של המערער, לו "היה נוהג כאדם ישר". לפיכך, אינני סבור כי יש מקום להכנס לחישובים מורכבים, כדי להגיע לסכום הרווח שהפיק המערער, שרק הוא מחוייב במס הכנסה. לענייננו, די בכך שמדובר בהעלמת הכנסות בהיקפים גבוהים ביותר, ואין מקום לחישובים נוספים מעבר לכך.

מלבד חומרת העבירות ופגיעתן בערכים מוגנים חשובים, אלו עבירות אשר הפתוי לבצען גדול וסיכויי התפיסה נמוכים. לפיכך יש מדיניות ענישה ראויה אמורה להרתיע נאשמים מבצוע עבירות דומות.

לענין הערכים המוגנים, ר' למשל 3641/06, צ'צ'קס נ' מדינת ישראל.