ת"פ 49956-03-15 מדינת ישראל ואח' נ' מלול ואח'

לפניי בקשה לפי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ"), לביטול כתב אישום או לתיקונו, בעקבות טענות מקדמיות שנטענו לפי סעיף 149, הכל כפי שיפורט להלן.

רקע ותמצית טענות הצדדים

עסקינן בכתב אישום המכיל שישה אישומים, כנגד חמישה-עשר נאשמים, מהם שמונה אנשים פרטיים ושבע חברות. על פי האמור בכתב האישום, בתמצית, בין השנים 2014-2009 פעלו הנאשמים להברחת משקאות אלכוהוליים לארץ, תוך השתמטות מחובת תשלום מיסים בסכום שלמעלה מ-36,000,000 ₪, בגין ייבוא בהיקף נרחב. עוד נטען בכתב האישום, בין היתר, שמרבית מהמעשים התבצעו תוך הסתרה וניצול מעמד הנאשמים בחברות שבבעלותם. בכתב האישום קיימים אישומים נוספים כנגד חלק מהמעורבים בפרשה, שלא נוגעים, באופן ישיר, לפרשייה המתוארת לעיל.

האישום הראשון עניינו עבירת מקור של קבלה במרמה של רישיון למחסן ערובה תוך הסתרת ביצוע עבירות מכס, רישיון שהוא בבחינת רכוש אסור לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: " חוק איסור הלבנת הון"); האישום השני עניינו עבירות המכס שבוצעו, כנטען, על ידי הנאשמים השונים כמפורט שם; האישום השלישי מתייחס למכלול הפעולות המיוחסות לנאשמים השונים שם, במטרה להסתיר את אשר נעשה, כנטען, ברכוש האסור; האישום הרביעי עניינו עבירות על חוק מס ערך מוסף שבוצעו על ידי הנאשמים 1 ו-2 ואשר אינן קשורות לפרשה המתוארת באישומים הקודמים; האישום החמישי עוסק בעבירות על חוק מס ערך מוסף על ידי חלק מהנאשמים וכן בעבירות סחיטה ואיומים על מנת ליצור מנגנון של העלמת מס; האישום השישי עניינו הדחה בחקירה על ידי הנאשם 3, כנטען, בהקשר לאישומים השני והשלישי.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 26/10/2015 טענו הנאשם 1 והנאשמים 8-5 מספר טענות מקדמיות, באמצעות באי כוחם.

ב"כ הנאשם 1 טען, כי כתב האישום נגוע בפגמים מהותיים וכי הותרת כתב האישום על כנו, ככתבו וכלשונו, מסב נזק רב למרשו, שכן הוא אינו יכול להתגונן במתכונתו זו. הפגמים הנטענים הנם שלושה במספר: האחד, המאשימה מאשימה את הנאשם 1 פעמיים בעבירה של הלבנת הון, גם באישום הראשון וגם באישום השלישי, בגין אותה מסכת עובדתית, זאת בהקשר למחסן שהתקבל במרמה, כנטען. כמו כן, טען הסנגור כי קיימת חפיפה בין סעיף 3 לפרק העובדות שבאישום השלישי לבין המפורט בסעיפים 12-8 לאותו האישום. השני, באישום השלישי, בסעיף 7, מואשם הנאשם 1 במסכת עובדתית שאיננה נוגעת לו. הפגם השלישי, וזהו הפגם שטען לקיומו גם סנגורם של הנאשמים 5 עד 8, הוא שכתב האישום מנוסח באופן עמום וכוללני ולא ניתן ללמוד ממנו מה חלקו של כל נאשם בכל אחת מהעבירות המיוחסות להם, ובעיקר הדברים אמורים ביחס לאישום השני.

טענה נוספת שהעלה הנאשם 1 הנה, כי המאשימה לא פירטה בכתב האישום ולו עובדה אחת, המקימה את עבירת ההברחה המיוחסת לו וכי לכן, כתב האישום כפי שהוגש איננו מגלה עבירה של הברחה בעניינו.

כאמור, ב"כ הנאשמים 8-5 הצטרף לטענת ב"כ הנאשם 1, בכל הנוגע לפגם השלישי דלעיל, שעניינו ניסוח כוללני ועמום של כתב האישום. טענה נוספת בפיו והיא כי יש להורות על הפרדת האישומים 6-4 מכתב האישום שכן, אין המדובר באישומים הנוגעים לאותה פרשייה, ולא הוכח כי קיים "חוט מקשר" ביניהם.

כפילויות בכתב האישום:

הנאשם 1, כאמור, טען כי באישום הראשון והשלישי הוא הואשם פעמיים בגין אותה מסכת עובדתית לכאורה. על פי הנטען באישום הראשון, קיבל הנאשם 1 את הרישיון להפעלת מחסן הערובה על שמו באמצעות החברה בבעלותו, הנאשמת 9, חברת ישקול (מחסני הערובה) בע"מ (להלן: "ישקול"), וזאת מאחר והנאשם 2 הנו בעל עבר פלילי ומנוע מלקבל הרישיון כאמור, אך בפועל, הנאשם 2 היה שותף לבקשת הרישיון וכן שותפו לעסקים הנגועים במרמה. עוד נטען, כי הסתרת היותו של הנאשם 2 שותף בבעלות ובניהול ישקול, נעשתה על מנת לעקוף את הוראות חוק המכס, ובמטרה להסתיר את הקשר שנקשר בין הנאשמים 1 ו-2 לביצוע עבירות המרמה. על פי כתב האישום, הרישיון מהווה "רכוש אסור" כהגדרתו בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.