ת"פ 46411-01-14 מדינת ישראל נ' עמלה(עציר)

א.רקע כללי וגדר המחלוקת בין הצדדים:

1. הנאשם הואשם לפניי, בכתב האישום, בביצוע העבירות של גניבת רכב, לפי הוראות סעיף 413ב לחוק העונשין, תשל"ז–1977 (להלן – חוק העונשין), החזקת מכשירי פריצה, לפי הוראות סעיף 409 לחוק העונשין, החזקת נכס חשוד כגנוב, לפי הוראות סעיף 413 לחוק העונשין, וכניסה לישראל שלא כחוק, לפי הוראות סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

2. בעובדות כתב האישום צוין כלהלן:

   1.בתאריך 15.1.14 – 14.1.14 בין השעות 03:54-16:30, בשעה מדויקת שאינה ידועה למאשימה, ברחוב שד' איינשטיין 3 בבני ברק, גנבו הנאשם, (ה)קטין מ.ח. (יליד 96), (להלן: "הקטין"), ושניים אחרים אשר זהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: "האחרים"), בצוותא חדא, רכב מסוג מזדה שמספרו 40-348-19 (להלן: "הרכב"), השייך למר יגאל שליט (להלן: "המתלונן"), בכך שהאחרים שברו את החלון והנאשם הכניס ידו לתוך הרכב, הרים את כפתור הנעילה ופתח את הדלת, ובהמשך התניעו האחרים את הרכב נטלו אותו ונסענו מהמקום, זאת ללא רשות הבעלים ובכוונה שלא להחזירו לבעליו.

   2.בנסיבות המתוארות, נהגו האחרים ברכב כאשר הנאשם והקטין יושבים במושב האחורי, ביציאה מרח' לנדאו בבני ברק, בניגוד לכיוון התנועה. בהמשך לנסיבות המתוארות, הוזעקו ניידות משטרה, בוצע מרדף וסריקות רגליות.

   3.בהמשך לאמור לעיל, הגיע למקום השוטר עמוס בשירי (להלן: "השוטר") עת מילא תפקידו כדין, ותפס את הנאשם והקטין מאחורי שיח בחצר הבניין ברח' החלוצים 13 בני ברק, בעודם מזיעים ומתנשפים.

   4.באותן הנסיבות החזיק הנאשם בכיס הימני של הקפוצ'ון במספרים ללא ידית שהינם כלי פריצה ויכולים לשמש בין היתר לפתיחתם של מנעולים המותקנים בפתחי מבנים וכלי רכב, וכן החזיק בכיס הימני האחורי בגי'נס בנגן MP-3 שהינו נכס חשוד כגנוב, ואין בידו להניח את הדעת כי רכש בו החזקה כדין.

   5.באותן הנסיבות שהה הנאשם, שהינו תושב האיזור, בתחומי מדינת ישראל שלא כדין, כשאין ברשותו אישור כניסה או היתר על פי דין.

3. בתשובתו לאישום כפר הנאשם, באמצעות בא כוחו, באחריותו לעבירות בהן הואשם, למעט העבירה של כניסה לישראל שלא כחוק. ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם והקטין הינם קרובי משפחה רחוקים, אך הם נעצרו בנפרד והנאשם לא התנשף (ר' בפרוטוקול, עמ' 3).

4. להשלמת התמונה יצוין עוד, כי הקטין – שכאמור בעובדות כתב האישום נתפס – הובא לדין, בנפרד, בבית המשפט לנוער. הקטין הודה בעובדות כתב האישום, הורשע ודינו נגזר (ר' נ/1). במהלך חקירתו במשטרה הקטין לא רק הודה בחלקו בביצוע העבירה אלא אף הפליל את הנאשם. לפיכך הוא צוין כעד תביעה בכתב האישום נגד הנאשם והובא לעדות לפניי.

5. הסניגור המלומד כיוון את עיקר חיציו, במסגרת הדיונים שנערכו שלפניי, כלפי חקירתו של הקטין, שלטענתו נעשתה באופן פסול ותוך הפעלת לחצים נפשיים קשים ובלתי לגיטימיים, ואף תוך איומים, כלפי הקטין. לשיטת הסניגור, בנסיבות הנ"ל, כאשר הקטין חזר בו – במהלך עדותו לפניי – מאמרותיו המפלילות, וכאשר על פי טענת המאשימה הקטין היה שותף לדבר עבירה של הנאשם ולפיכך עדותו טעונה חיזוק מכוח הוראות סעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – פקודת הראיות), אין די באמרות החוץ של הקטין – אשר הוגשו במסגרת הוראות סעיף 10א לפקודת הראיות – כדי להביא להרשעתו של הנאשם.