רקע
1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירה של תקיפה וחבלה על ידי שניים או יותר, לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
בהתאם לעובדות כתב האישום, בלילה שבין התאריכים 5.5.2011 ל-6.5.2011, ברחוב הגומא במעלה אדומים (להלן: "המקום"), התפתח ויכוח על רקע השימוש בכביש, בין עומר מזרחי (להלן: "עומר"), חברם של הנאשמים, לבין אחרים, במהלכו הותקף עומר. בעקבות כך, סמוך לשעה 02:30 בתאריך 6.5.2011, הזעיק עומר את הנאשמים למקום. בנסיבות אלה, התנפלו הנאשמים, בצוותא עם עומר ואדיר כהן, על ל' מ' (להלן: "המתלונן 1"), בו חשדו כאדם שתקף את עומר. תחילה תקפו את אחיו של הנאשם, ש' מ' (להלן: "המתלונן 2"), באגרופים לפניו, ראשו וגופו, ובהמשך היכו את המתלונן בראשו, הפילוהו ארצה, ובעודו שרוע על הארץ – בעטו בו, היכו בפניו, בראשו ובגופו, עד שעזבו את המקום כשהמתלונן 1 נותר חבול ומדמם. כתוצאה מתקיפה זו, נגרמו למתלונן 1 חבלות מרובות בגופו, חתך בראשו, המטומה בכתפו, נפיחות במרפקו, ושריטות על האמה, והוא נזקק לטיפול רפואי.
2. הנאשמים כפרו במיוחס להם, תוך שטענו כי הגיעו למקום לאחר שהוזעקו על ידי עומר, שהו במקום פרק זמן קצר, ולא היו מעורבים באלימות. לפיכך - נשמעו ראיות.
במהלך פרשת התביעה, העידו המתלוננים, הוגשו תעודות רפואיות, וכן נשמעו עדים אשר נכחו באירוע: עומר, ראובן בן זהבי (להלן: "ראובן"), אדיר כהן (להלן: "אדיר"). בנוסף, העידו שוטר שערך דו"ח עיכוב, אזרח אשר פינה את המתלונן מהמקום לאחר האירוע אך לא נכח במקום בעת במהלכו, וכן הוגשו בהסכמה הודעות הנאשמים, דו"ח פעולה ומזכר. לאחר שכל העדים אשר נכחו במקום בעת האירוע, טענו בבית המשפט כי אינם זוכרים דבר, הוגשו לבית המשפט הודעותיהם במשטרה, במסגרת כלל הקפאת הזכירה שבעבר, ללא התנגדות מצד באי כח הנאשמים.
במהלך פרשת ההגנה, העידו הנאשמים בעצמם.
טיעוני הצדדים
3. המאשימה הפנתה לעדויות המתלוננים ולתעודות הרפואיות שהוגשו, לגבי אופי האירוע. אשר לחלקם של הנאשמים, טענה המאשימה כי שתי הודעות השותפים המייחסות לנאשמים חלק בתקיפה, הוגשו ומחזקות זו את זו, בהתאם להלכה הקובעת צורך בחיזוק, גם אם מדובר בחיזוק מוגבר. בנוסף, הודעות הנאשמים אשר הודו בנוכחות במקום, ולא סיפקו הסבר המניח את הדעת לנוכחות זו, מהוות חלק מהחיזוק הנדרש.
4. ב"כ הנאשם 1, טען כי הודעות אדיר ועומר במשטרה, נמסרו לאחר תאום ביניהם, תוך מעורבות של הוריהם. עומר לא אמר דבר לגבי הנאשמים בהודעתו הראשונה, ואילו בהודעתו השניה - אשר נמסרה לאחר התערבות הוריו- פירט את מעורבות הנאשמים, זאת אף מבלי שנשאל מדוע התייצב למסירת הודעה זו. לגבי אדיר, טען כי בניגוד לעדותו, הוכח שהנאשם 1 לא הגיע למקום לאחר תיאום כלשהו. שני עדים שותפים אלה, היו העבריינים העיקריים באירוע, כך לטענת ב"כ הנאשם 1, ולפיכך היו בעלי אינטרס להרחיק את עצמם מהאלימות. בנוסף, טען לקיומם של מחדלי חקירה, בכך שלא נערכו מסדרי זיהוי ועימותים, וכן לא נבדקה אבן אשר נמצא בזירת האירוע, ועליה טיפות דם.
5. ב"כ הנאשם 2, טען כי יש לקבל את הודעות העדים, אשר לא זכרו את פרטי האירוע בבית המשפט, בהתאם להוראת סעיף 10א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), ולא בהתאם לכלל הקפאת הזכירה שבעבר. ב"כ הנאשם 2 טען כי גרסאות העדים השותפים הינן גרסאות לקוניות, אשר ניתנו במענה לשאלה מדריכה. לגבי עומר – מדובר בהודעה מאוחרת להודעה בה התנער מכל מעורבות במקרה, ולגבי אדיר - מדובר בגרסה העומדת בסתירה לתגובתו בדו"ח העיכוב נ/2. בנוסף, בעדותו בבית המשפט העיד עומר כי יתכן ומסר שמות של אנשים שלא היו מעורבים באירוע, אך ורק כדי "לגמ' וללכת". בהתחשב בעובדה שהודעות אלה, בנסיבות שנמסרו, מקימות שלושה מקורות שונים של צורך בראיה לחיזוק, ישנו הכרח בראיה מאמתת חזקה ביותר, אשר לא נמצאת בתיק זה.
ב"כ הנאשם 2 היפנה אף לעדותו של ראובן, אשר לדבריו העיד כי הנאשם 2 היה במצב של שכרות וסביר שנותר באזור הרכב.