ת"פ 4312-10-13 מדינת ישראל נ' בנזקן ואח'

לפניי בקשתו של נאשם 1 (להלן: הנאשם) לפי ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החוק), במסגרתה הוא עותר לקבל לידיו את כל תוצרי האזנות הסתר שבוצעו ע"י המדינה לטלפון הנייד שלו.

א. רקע עובדתי:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו על פני שלושה אישומים שונים עבירות שונות לפי חוק ניירות ערך וחוק העונשין. עניינם של האישום הראשון והשלישי הוא במניפולציה בניירות ערך שבוצעה לכאורה בהנחיית הנאשם, אשר מטרתה הייתה להשפיע על שער המנייה של חברת מנופים פיננסיים לישראל (מפל) בע"מ (להלן: מנופים), בה היה הנאשם בעל שליטה. עניינו של האישום השני הוא בהנעה בתרמית לרכוש מניות של מנופים באמצעות מסירת מידע כוזב לכאורה לעיתונאי של עיתון "כלכליסט", אשר פרסם את המידע הכוזב בעיתונו.

ב. נימוקי הבקשה:

חומר הראיות נגד הנאשם מבוסס, בין היתר, על שיחות שנקלטו בהאזנת סתר שהועלתה על מכשיר הטלפון הנייד של הנאשם במהלך חודש דצמבר 2010. שיחות אלה סווגו ע"י המאשימה כ"רלוונטיות" (אותן קיבל הנאשם במלואן כחלק מחומר החקירה נגדו), "נוגעות" (הנאשם קיבל אינדיקציה לקיומן ותוכנן של שיחות אלה בצורת פרפרזה קצרה בציון תאריך השיחה ושמות הדוברים) ו"לא רלוונטיות" (אלה לא הועברו לנאשם כלל). לדברי הנאשם, כחלק מההערכות למשפט הוא פנה לחברה הסלולרית בה הוא מנוי, והוציא פלט שיחות שבוצעו ממכשיר הנייד שלו בתקופת ההאזנה. או אז, כך הנאשם, גילה כי בפלט זה מצויות שיחות שעשויות להועיל להגנתו, אשר לא סווגו ע"י המאשימה כ"רלוונטיות" או לכל הפחות כ"נוגעות", ועל כן לא הועברו לידיו. בעקבות גילוי זה פנה הנאשם למאשימה מפעם לפעם, וביקש לשנות באופן פרטני סיווגן של שיחות בהן מצא תועלת. המאשימה נעתרה לבקשותיו הספציפיות, שינתה את סיווג השיחות והעבירה אותן לעיונו. ברם, ככל שנאשם גילה שיחות רלוונטיות נוספות שלא סווגו ככאלה ולא הועברו אליו כחומר חקירה – איבד אמון במלאכת הסיווג של המאשימה, ומכאן הבקשה הנוכחית במסגרתה הוא עותר כי כלל השיחות שנקלטו בהאזנת הסתר ושבהן הוא היה אחד הדוברים יועברו לידי ההגנה, אשר תסווג את השיחות בעצמה, בהתאם לשיקול דעתה וצרכיה.

ג. תגובת המאשימה:

המאשימה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין כל תקדים להפקעת סמכות סיווג תוצרי האזנות סתר מידיה והעברתה לנאשם, והדבר אף מנוגד להלכות מפורשות שיצאו בעניין זה מלפני בית המשפט העליון. זאת ועוד, הנאשם לא הצביע על כל נגיעה, ולו הרחוקה ביותר, של אותן שיחות אשר סווגו על ידי המאשימה כ"לא רלוונטיות" לעניינו והגנתו. במצב דברים זה, כך המאשימה, אין כל הצדקה להיעתר לבקשה ולפגוע בדרך זו באינטרס הציבורי שבהגנה על פרטיותם של צדדים שלישיים.

יתר על כן, לשיטת המאשימה העובדה כי היא שינתה סיווגן של חלק מהשיחות בעקבות פניות הנאשם בעניין אינה מעידה דווקא על טעות או כשל בסיווג הראשוני, אלא יותר על גישתה "הרחבה" לפיה בכל מקום בו ניתן היה "להתגמש" ולהרחיב את גבולות הסיווג – עשתה כן לבקשת ההגנה.

ד. דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

לא מצאתי בנימוקי הבקשה כל אינדיקציה לרלוונטיות, ולו פוטנציאלית, של השיחות המבוקשות להגנת הנאשם. בשעה שמסגרת הדיון היא בקשה לפי ס' 74 לחוק, מבחן הרלוונטיות הוא המבחן המכריע, גם כאשר החומר המבוקש הינו תוצריה של האזנת סתר:

"זכותו של נאשם לקבלת חומר חקירה ... מבוססת ... על האפשרות שהחומר הינו רלוונטי לאישום ועשוי לסייע להגנתו."