ת"פ 40283-07-11 מדינת ישראל נ' יונגרייס

1.הנאשם, תושב ירושלים יליד שנת 1986, נשוי ואב ל-2 ילדים, הורשע על פי הודאתו בעבירה של מעשה מגונה בקטין לפי סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי כתב האישום המתוקן, ביום 3.4.11 בשעה 14:15 או בסמוך לכך, נכנס הנאשם לבניין מגורים ברחוב שטראוס בירושלים (להלן: "הבניין") בו מתגורר המתלונן קטין יליד 22.6.03.

הנאשם פנה אל המתלונן בחדר המדרגות בבניין ושאל אותו אם מתגוררת בבניין "משפחת כהן". או אז נגע הנאשם באיבר מינו של המתלונן מעל בגדיו.

הנאשם שאל את המתלונן אם זה נעים לו. משלא נענה המתלונן לנאשם, פתח הנאשם את רוכסן מכנסיו של המתלונן והוריד את תחתוניו של המתלונן.

בתגובה לכך שנדלק האור בחדר המדרגות, ברח הנאשם במהירות מבניין.

2.הנאשם הודה במיוחס לו בדיון הראשון שלאחר הקראת כתב האישום ביום 31.1.12. ההליכים בתיק נמשכו על פני שנים לצורך הכנת תסקירים למיניהם ודוחות הערכת מסוכנות, כפי שיובהר בהמשך.

3.בטיעוניה לעונש טענה ב"כ המאשימה, כי הנאשם פגע בערכים המוגנים של שלמות הגוף והנפש ותחושת הביטחון הבסיסית של כל אדם, ובמיוחד של קטין. הנאשם במעשיו פגע בזכויות האדם הבסיסיות והמקודשות שעל בתי המשפט להגן עליהם בכל מחיר ולא להתיר פגיעה בהם.

הנאשם פגע בקטין בהיותו בן 8 שנים בלבד, לאור יום, בתוך בית מגוריו של הקטין, תוך נגיעה באיבר מינו והורדת מכנסיו ותחתוניו. רק כאשר נדלק האור, חדל הנאשם ממעשיו. הצהרות הנפגע שהוגשו מעידות על הנזק שנגרם לקטין.

ב"כ המאשימה בטיעוניה הפנתה לפסיקה עניפה בה הוטלו בעבירות מסוג זה עונשים המשקפים את סלידת החברה ממעשים אלה, במיוחד כאשר מדובר בקורבנות שהם קטינים.

בהתייחסה לתסקירים שהוגשו בעניינו של הנאשם, טענה ב"כ המאשימה, כי עולה מהם קושי של הנאשם לשתף פעולה והפנתה לכך שעל פי התסקירים, חל על הנאשם איסור לשהות ביחידות בסביבת קטינים לרבות ילדיו שלו. עוד הפנתה לכך שעל פי התסקירים, הנאשם סובל מסטייה מינית פדופילית הומוסקסואלית ועל אף הזמן שחלף מהטיפול שעבר, קיימת ממנו מסוכנות בינונית עד גבוהה.

ב"כ המאשימה הפנתה לכך שעל פי תיקון מס' 113 אין עדיפות לנושא השיקום על פני הגנה על שלום הציבור והרתעת העבריינים וכי אין בעניננו שיקום המצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.

לפיכך, ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם עונש שלא יפחת מ-15 חודשי מאסר בפועל, ובצל הערכת המסוכנות, להטיל גם עונש של מאסר על תנאי מרתיע.

4.מנגד טען הסניגור, כי יש לאמץ במלואה את המלצת שירות המבחן בתסקירו האחרון ולהטיל על הנאשם עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, כפי שעולה גם מחוות דעת הממונה על עבודות השירות. בנוסף, לגזור עליו מאסר מותנה והשמתו בפיקוח קצין מבחן למשך שנתיים, במהלכן ימשיך הנאשם בטיפול במרכז היום ובשירות המבחן למבוגרים, טיפול החיוני לנאשם, אשר על פי קביעת שירות המבחן "כל עוד נמצא בטיפול בפיקוח מידת מסוכנותו פוחתת". לשיטת הסניגור, כל עונש אחר שמשמעותו כליאה בבית הכלא, אפילו לתקופה קצרה יהיה נוגד את האינטרס הציבורי ויסכן את המשך הטיפול הכל כך חיוני לנאשם.

הסניגור הסכים, כי יש להחיל את תיקון מס' 113 לחוק על אף שאינו חל באופן ישיר על הליך זה, אך הוסיף, כי במרכז התיקון עומד עיקרון ההלימה ועל העונש להלום את מעשה העבירה. הסניגור הפנה לפסיקה בה נגזר עונש של עבודות שירות על נאשם עם נסיבות דומות בעבירה דומה, אשר בית המשפט המחוזי אישר אותה ונמנע מלהתערב בערעור שהוגש.

לשיטת הסניגור, האינטרס הציבורי מחייב שהטיפול שהנאשם נמצא בו לא ייפסק ולא יוחמץ הסיכוי הממשי של הנאשם להשתקם.

לפיכך, ביקש הסניגור לכבד את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי ומבחן ארוך למשך שנתיים.