ת"פ 39216-05-13 מע"מ פתח תקווה נ' די.בי.אס קבוצת יבוא בע"מ ואח'

רקע

1.הנאשמים הורשעו בהתאם להודאתם בביצוע שלוש עבירות של הגשת דו"ח תקופתי ללא תשלום המס הנובע מהם, בניגוד לסעיף 117(א) (6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק") ביחד עם תקנה 23(ב) (1) ותקנה 27 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: "התקנות").

2.על-פי עובדות כתב האישום, הנאשמת 1 הינה חברה אשר עוסקת במסחר סיטונאי בציוד ספורט ורשומה כעוסק מורשה, ואילו הנאשם 2 הינו מנהלה הפעיל. נאשמת 1 הגישה באמצעות נאשם 2 שלושה דו"חות תקופתיים המתייחסים לחודשים 9/12, 10/12, ו-11/12, ללא תשלום המס הנובע מהם. בסך הכל לא שולם מס בסכום של כ-63,000 ₪.

3.הנאשמים הודו בכתב האישום בחודש אפריל 14', ולבקשתם נדחו הטעונים לעונש לחודש יולי, עקב טענתם כי קיים חוב אבוד, אשר הכרה בו תגרום להפחתת חבות המע"מ באופן משמעותי. בחודש יולי ניתנה לנאשמים לבקשתם דחייה נוספת, וכך נעשה גם בחודש ספטמבר. בדיון שהתקיים בחודש ספטמבר התחייב ב"כ הנאשמים, אשר קיבל עליו את היצוג חלף סנגור קודם, כי יטען לעונש במועד נדחה, וכי לא יבקש דחיות נוספות. לפיכך, לפנים משורת הדין נעתרתי שוב לבקשת הדחייה, כדי לאפשר לנאשמים למצות את מגעיהם אל מול רשויות המס. חרף זאת, גם בחודש נובמבר התבקשה דחיה בטעונים לעונש, ונטען כי 3 ימים קודם למועד הדיון הוגשה למע"מ בקשה להכרה בחובות אבודים. ב"כ המאשימה טען כי בבקשה שהוגשה קיימים ליקויים, ולפיכך הבקשה לא תאושר. במצב דברים זה לא נעתרתי לבקשת הדחייה, הנאשמים הורשעו בדין, והצדדים טענו לעונש. חרף האמור לעיל, קבעתי כי במידה ועד מועד מתן גזר הדין יקבלו הנאשמים תשובה חיובית מרשויות המס בכל הנוגע לעתירתם, יוכלו להגישה, ואתחשב בכך בגזר הדין. כל הודעה מטעם הנאשמים לא הוגשה עד היום.

טיעוני הצדדים

4.ב"כ המאשימה טען כי הנאשמים הגישו את שלושת הדו"חות באיחור, כחלק מהסדר שנערך לבקשתם ובמסגרתו נפרס החוב ל-15 תשלומים. ההסדר קרס לאחר שבינואר 14' חזרו 2 המחאות. טרם שולמה קרן מס בסך 33,601 ₪. לבקשת נאשם 2 נעשה הסדר נוסף, הוא קיבל שוברי תשלום על סך 8,340 ₪, אך לא עמד בהסדר ולא שילם ולו שקל אחד נוסף. עוד נטען כאמור, כי בקשותיו של הנאשם להכיר בחוב כחוב אבוד לא עמדו בקריטריונים הבסיסיים ומשכך לא התקבלו. במעשיו פגע הנאשם בערך החברתי המוגן של השוויון בנשיאת נטל המס.

נטען כי במעשיהם פגעו הנאשמים ברציונל של דיני המיסים, וכי לכך יש השלכות חמורות על הניהול הכלכלי של המדינה ועל המרקם החברתי, ושליחת מסר שלילי לציבור משלמי המס.

נוכח הדברים האמורים נטען כי מתחם העונש הראוי בנסיבות העניין הינו קנס סימלי לחברה אשר אינה פעילה, ולנאשם - 3-6 חודשי מאסר, לצד מע"ת למשך 3-8 חודשים, וקנס כספי בסך 5,000₪ לכל הפחות.

5.ב"כ הנאשמים טען כי נאשמת 1 אינה פעילה עוד. נטען כי הוגשה בקשה ביום 24.11.2014 להכרה בחובות כאבודים אך בקשה זו לא התקבלה. כמו כן ציין ב"כ הנאשמים כי המחלוקת שנתגלעה בין רואה החשבון לבין הנאשמים הקשתה על פועלו של נאשם 2 להגיע לכדי פתרון.

עוד נטען, כי הנאשמים עשו מאמצים להסרת המחדלים וכי טרם התקבלה תשובה שלילית בכתב. נטען כי נאשם 2 נעדר עבר פלילי וכי מאחר וכשל בעסקיו מצבו הכלכלי קשה מאוד ובימים אלו הוגשה בקשה לפשיטת רגל בעניינו. עוד נטען, כי העבירה שנעשתה הינה על דרך המחדל, וכי כיום משתכר הנאשם כ-5000 ₪, וזהו הסכום אשר עומד לרשותו כדי לכלכל את רעייתו וילדו הקטין, בהיותו מפרנס יחיד.