ת"פ 37950-02-13 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' פינקלשטיין

רקע

1. הנאשמת הורשעה בהתאם להודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות כדלקמן:

   • הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952.

   • חובת פוליסה, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל – 1970.

   • הסעת נוסעים ללא חגורת בטיחות, לפי סעיף 83ב לתקנות התעבורה.

2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 16.2.13 פגשה הנאשמת בתחנת דלק על כביש 443 שלושה שוהים בלתי חוקים. הנאשמת סיכמה עם השוהים הבלתי חוקים כי תסיע אותם לרמלה תמורת 250 ₪ והורתה להם להיכנס לתא המטען של הרכב. בהמשך, נהגה הנאשמת בכביש 443 מכיוון מזרח לכיוון מערב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, כשהיא מסיעה בתא המטען של רכבה את שלושת השוהים הבלתי חוקיים.

3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשמת הודתה והורשעה בכתב האישום המתוקן ונשלחה לקבלת תסקיר שירות מבחן. כמו כן הצהירה המאשימה כי רישיון הנהיגה יוחזר לנאשמת וכי התקופה בה היתה הנאשמת בפסילה תחשב לעניין עתירת רכיב הפסילה במתן העונש.

   תסקיר שירות המבחן

4. על פי תסקיר שירות המבחן מיום 2.2.15, הנאשמת כבת 33, רווקה ואם לילדה בת 7 השוהה במסגרת חוץ-ביתית. הנאשמת עלתה ארצה עם משפחתה בשנת 1991. בגיל 7 הוצאה מביתה בעקבות אלימות והתגוררה במסגרות חוץ-ביתיות. במרוצת השנים חברה לגורמים שוליים וגילתה בעיות התנהגות קשות. בגיל 14 חוותה פגיעה קשה. בגיל 18 ניסתה לחזור למסלול חיים נורמטיבי והחלה לעבוד בתחום המלונאות בים המלח. לאחר שלוש שנים עברה להתגורר במרכז הארץ. בתקופה זו הרתה וחזרה לבית אמה. בהמשך עזבה את עיר מגוריה וכעת מתגוררת בנצרת ועובדת מספר חודשים במאפיה ופועלת מול רשויות הרווחה כדי להשיב אליה את בתה. בהתייחס לעבירות לוקחת הנאשמת אחריות מלאה על מעשיה. לדבריה נוצר קשר בינה לבין מפעיל הסעות דרך מכרה משותפת והוא הציע לשלם לה תמורת הסעת שב"חים ולממן את הוצאות הרכב. תחילה סירבה, אולם מאחר והיתה במצב כלכלי קשה התקשה לעמוד בפיתוי הכספי והסכימה לבצע את העבירה. הביעה צער רב על מעורבותה ומבינה את חומרת מעשיה. הנאשמת מסרה כי נמצאת בהליך טיפולי אינטנסיבי שמטרתו לחזק אותה כדי לסייע לה בהשבת בתה אליה. שירות המבחן התרשם מנאשמת אשר חוותה מציאות מאיימת ופוגענית מגיל צעיר, הועברה בין מספר רב של מסגרות במהלך ילדותה ובמסגרת חיפושיה אחר מסגרת בה תוכל לחוש מוגנת פנתה לחברה שולית. שירות המבחן התרשם כי קיימים ניצנים של שינוי והבנה ביכולתה לקדם את מצבה ולאור זאת העריך שירות המבחן כי הסיכון להישנות עבירות דומות הינו נמוך. בפני שירות המבחן שללה הנאשמת צורך להתערבות טיפולית נוכח ההליך הטיפולי שעוברת ועל כן נמנע שירות המבחן מלהמליץ על העמדתה בצו מבחן. כמו כן בשל העובדה שכוחותיה מגויסים להחזרת בתה אליה מעריך שירות המבחן כי צו של"צ יקשה על התארגנותה. על כן המליץ שירות המבחן להסתפק בהטלת עונש של מאסר על תנאי כגורם מרתיע וכן חתימה על התחייבות להימנע מעבירה. כמו כן המליץ שירות המבחן להימנע מהטלת קנס כספי בשל מצבה הכלכלי הקשה.

   טיעוני הצדדים

5. לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד מאור לונדנר ומורן בן דוד, הנאשמת הסיעה שלושה שוהים בלתי חוקיים בתוך תא המטען של רכבה כשהם אינם חגורים וכשהיא נוהגת ללא פוליסת ביטוח. הנאשמת ביצעה את המיוחס לה תמורת בצע כסף. מתחם העונש ההולם הינו בין 3 חודשי מאסר עד 18 חודשי מאסר. הנאשמת לא שיתפה פעולה עם שירות המבחן ושללה צורך להתערבות טיפולית מצידם. על כן עתרו ב"כ המאשימה להשית על הנאשמת עונש של 14 חודשי מאסר לצד מאסר על תנאי וקנס.