ת"פ 37671-12-14 מדינת ישראל נ' נסיראת

1.עיינתי בתגובת המאשימה בכתב לטענתו המקדמית של הנאשם "כבר הורשעתי".

התגובה נסמכת, בין היתר (ואולי בעיקר), על החלטת בית משפט שלום כפר סבא בעניין מוסלי (להלן: "ההחלטה במוסלי").

ההחלטה במוסלי הינה אחת מבין החלטות של בתי משפט שלום בנושא זה ויפה היא לאותו יוסי מוסלי בלבד.

במסגרת הערת אגב אציין כי אילו עניין מוסלי הובא בפני – יתכן כי דעתי היתה שונה מדעתו של ביהמ"ש בכפר סבא, בפרמטרים שונים, אם כי אינני מצויידת במכלול הפרטים.

2.עיינתי בתגובת ב"כ הנאשם לתגובת המאשימה.

בענייננו נראה לכאורה, כי הנאשם הועמד לדין בפני ערכאה דיונית בשב"ס (– קצין שיפוט), במסגרת "גיליון אשמה". הוא הורשע על סמך הודאתו ודינו הוכרע. במסגרת גזר הדין הוטל על הנאשם עונש – 4 ימי בידוד וקנס.

ההליך הדיוני הנ"ל התקיים סמוך לשעה 15:00 אחר הצהריים, בעוד שהאירוע הרלבנטי אירע בשנת בוקר. מכאן עולה לכאורה, כי השב"ס לא פעל במסגרת תגובה מרסנת מיידית במהלך האירוע או מיד עם סיומו, אלא בחר להעמיד את הנאשם-האסיר לדין, במסגרת סדרי דין מובנים, שכללו, כאמור, הגשת גיליון אשמה, הכרעת דין וגזר דין.

3.לכאורה נראה כי מקרה ספציפי זה מכוסה על ידי הסיפא לסעיף 62 לפקודת בתי הסוהר, לפיו ניתן להעמיד אסיר לדין בבית משפט רגיל, אך אין להענישו פעמיים על עבירה אחת. סעיף זה בפקודה מתיישב עם הטענה המקדמית הרלבנטית בחסד"פ.

עם זאת, אני מתקשה לגבש עמדה מוצקה וסופית, מבלי לשמוע ראיות בנושא האירוע, וכן מהלכו וטיבו של ההליך הדיוני. אך, על מנת שלא להכביד על המערכות השונות – אני סבורה כי ניתן לאמץ במקרה זה הסדר פרקטי, שעשוי לייתר את השמיעה.

במסגרת הערת אגב אציין כי במידה ותישמענה ראיות ויוסק מהן כי אכן התקיים הליך דיוני מובנה כהלכתו – ניתן בכל שלב של ההליך המשפטי להורות על ביטולו מטעמי "הגנה מן הצדק".