1.הנאשם, יהושע דדון, הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק).
2.כפי שתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 18.8.14, בסמוך לשעה 19:00, התקיימה בצומת בר אילן בירושלים הפגנה של כ- 200 חרדים במחאה על מעצרו של אדם חרדי שסירב להתגייס. המתפרעים חסמו את התנועה בכבישים, הניחו פחי אשפה במרכז הכביש ויידו אבנים לעבר כוחות המשטרה שנכחו במקום.
בסביבות השעה 24:06 ניסה הנאשם לדחוף פח אשפה בוער שהיה מונח בסמוך למדרכה ברחוב דוד ואשר גובה להבותיו כמטר מעל הפח, לכיוון רחוב בר אילן, ללא הצלחה. לאחר מכן, הנאשם יחד עם אחר (קטין), דחפו את הפח הבוער יחדיו, מרחוב דוד לכיוון צומת הרחובות בר אילן-שמואל הנביא. בעקבות מעשה זה של הנאשם והקטין, הדרדר הפח הבוער בירידה לרחוב בר אילן, במהירות גבוהה. באותה עת, הייתה ברחוב בר אילן תנועת כלי רכב ובין השאר, נסע בו אוטובוס. הפח הבוער הדרדר לעבר האוטובוס, פגע בו בחלקו האחורי, ונעצר.
הנאשם הודה, כי במעשיו אלה, הוא סיכן חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.
3.בהסדר הטיעון הוסכם, כי הצדדים יהיו חופשיים לטעון לעניין העונש וביום 18.3.15 הוריתי, בהסכמת הצדדים, כי יוגש תסקיר מטעם שירות המבחן.
4.הנאשם הינו בן 26, נשוי ואב לשני ילדים (ואשתו נמצאת כיום בחודשי הריון מתקדמים), ללא עבר פלילי. הוא הבכור במשפחה המונה 2 ילדים, אותה הגדיר הנאשם כמשפחה חילונית-מסורתית, תומכת ונורמטיבית. הנאשם החל בתהליך של חזרה בתשובה בגיל 17 וסיים 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות. הוא התגייס לצה"ל, אך כעבור מספר חודשים שוחרר משירותו על רקע אי התאמה, לאחר שהיה עריק פעמיים ואף נידון למחבוש. הוא מצוי כיום בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו באשדוד וטרם מעצרו, למד בישיבה והתגורר עם אשתו וילדיו בירושלים.
קצינת המבחן ציינה, כי הנאשם הביע תחושת צער וחרטה על מעורבותו בפלילים, כמו גם חשש מפני השלכותיו של ההליך הפלילי על משפחתו. לדבריו, לא היה בכוונתו לגרום נזק כלשהו והוא מבין, כי לא הפעיל שיקול דעת טרם ביצוע העבירה. לצד החרטה שהביע הנאשם והאחריות שנטל על עצמו, התרשמה קצינת המבחן, כי הוא נטה לצמצם את הסכנות האפשריות שהיו במעשה. כן התרשמה, כי תקופת מעצרו והריחוק ממשפחתו, חשיפתו לאוכלוסייה המנהלת אורח חיים עברייני, שהותו במעצר בית וההליך המשפטי שמתנהל נגדו, השפיעו על הנאשם והם מהווים גורם מרתיע, ולהערכתה, קיימת רמת סיכון נמוכה להישנות התנהגות אלימה מצד הנאשם. בהקשר זה ציינה את התרשמותה, כי העבירה בוצעה מתוך סחף חברתי ורצון להשתייכות חברתית, ולא מתוך דפוסים אלימים. בהינתן האמור, המליצה קצינת המבחן להימנע מהטלת ענישה אשר תפגע בלימודיו של הנאשם כמקור פרנסה ותחשוף אותו לסביבה עבריינית, ובמקום זאת, להטיל על הנאשם עונש מאסר מותנה, התחייבות כספית להימנע מעבירה וצו של"צ בהיקף נרחב של 280 שעות, של אריזת מזון לנזקקים וסיוע כללי, בבית תמחוי "מעין משה" באשדוד.
5.בטיעוניה לעונש, עמדה ב"כ המאשימה על הערך המוגן שנפגע בביצוע העבירה, והוא ערך השמירה על ביטחונם ושלמות גופם של עוברי הדרך בנתיב התחבורה, כמו גם שמירה על חוקי התעבורה ועל הסדר הציבורי. להשקפתה של ב"כ המאשימה, הנאשם פגע בערכים מוגנים אלה פגיעה קשה, שכן לא רק שהוא יצר סיכון גבוה לחיי אדם, שהתבטא בדרדורו של פח בוער בירידה חדה כך שהוא צבר מהירות גבוהה, אלא, שסיכון זה התממש והפח הבוער פגע באוטובוס.
מבחינת נסיבות ביצוע העבירה, הפנתה ב"כ המאשימה למספר נתונים, אשר מהווים להשקפתה נסיבות לחומרה: העובדה, שהעבירה בוצעה מתוך מניע אידיאולוגי (להבדיל ממעשה קונדס); העובדה, שהנאשם הוא שיזם ותכנן את המעשה ולאחר שלא הצליח לדחוף את הפח לבדו, צירף אליו אדם נוסף (קטין) לדחוף עמו את הפח; העובדה, שהסיכון במקרה זה התממש ו"רק בנס" לא ארע נזק חמור יותר מהפגיעה באוטובוס עצמו, של פגיעה בנוסעים באוטובוס או בעוברי הדרך, אשר אף הייתה יכולה "להוביל למותו של אדם" (בע' 8 ש' 28 לפרוטוקול).
6.אשר למדיניות הענישה הנוהגת, ציינה ב"כ המאשימה, כי אין בנמצא מקרים דומים למקרה דנן בהם התממש הסיכון, אלא מקרים קלים יותר בחומרתם בהם יוחסה עבירה של פזיזות ורשלנות. היא השוותה את המקרה למקרים של יידוי בקבוקי תבערה, אשר גם הם באים על רקע אידיאולוגי וטומנים בחובם סכנה של הצתת כלי רכב, הבהלת הנוסעים וחשש לתאונת דרכים (בציינה, כי האמצעי כאן – פח אשפה – הינו גדול יותר). לנוכח כל אלה, טענה ב"כ המאשימה, כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל, וביקשה להטיל על הנאשם עונש ברף התחתון של המתחם, זאת בשים לב לכך, שלנאשם אין עבר פלילי, הוא לקח אחריות על מעשיו בטרם ניהול ההוכחות, התסקיר בעניינו חיובי בעיקרו וכניסתו למאסר תפגע במשפחתו.