מדינת ישראל נ' מלכה ואח'

לפניי טענה מקדמית נוספת שהעלה נאשם 2 (להלן – הנאשם) להגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – חסד"פ). טענה זו מתווספת לטענות המקדמיות של הנאשם שנדונו בהחלטתי מיום 20.11.16.

בקשת הנאשם היא שיבוטלו שלושה אישומים (הרביעי, החמישי והאחד-עשר) בכתב האישום שהוגש נגדו, וזאת בשל הפליה פסולה ואכיפה בררנית. לטענתו, המאשימה נמנעה מלהעמיד לדין גורמים נוספים שמעורבותם באירועים נשוא כתב האישום אינה שונה מהמעורבות המיוחסת לו.

להלן תובאנה טענות הצדדים לגבי כל אישום בנפרד.

אישום רביעי (פרשת אלון חסן)

טענת הנאשם באשר לאישום זה מתייחסת לעו"ד בני כץ. הנאשם טוען כי במהלך חקירתו במח"ש של עד המדינה אלון חסן, ציין הלה כי פרקליטו, עו"ד כץ, שוחח עם פרקליט המחוז בקשר לחקירה עתידית שלו והובהר לו כי לא יישאל דבר בחקירה על אותם עניינים שהטרידו אותו. כמו כן, עדת המדינה ע' ציינה בעדותה בבית המשפט מיום 26.12.16 כי לחסן נודע על החקירה הסמויה המתנהלת נגדו בלהב 433 מפרקליטו, עו"ד כץ, ולא מהנאשם. חרף עדויות אלה, ועל אף העמדת הנאשם לדין בגין העברת פרטי חקירה סמויה לחסן, לא עשתה מח"ש דבר לבירור המעשים הדומים המיוחסים לעו"ד כץ ולא פתחה נגדו בחקירה פלילית. לשיטת הנאשם, יחס מועדף זה הוענק על ידי מח"ש לעו"ד כץ בשל הסיוע שהוא הושיט לה בהעמדת הנאשם לדין.

המאשימה טוענת מנגד, כי טענת הנאשם כללית ולא ברורה, מה גם שסיכום בין פרקליט מחוז לבין סנגור בדבר מתווה מסוים הנוגע לחקירת חשוד אינו פסול ובוודאי שאינו מהווה עילה לחקירה פלילית. יתרה מזאת, גרסאותיהם בנדון של חסן ושל עדת המדינה מהוות עדויות שמיעה אשר אינן מבססות תשתית ראייתית מספקת לפתיחה בחקירה נגד סנגור.

אישום חמישי (פרשת אילון מכלוף)

לטענת הנאשם, אילון מכלוף נחקר במח"ש ארבע פעמים כעד ולא כחשוד תחת אזהרה, חרף העובדה שהעיד כי העביר לנאשם סך של 5,000 ₪ בתמורה לקבלת מידע אודות מועד מעצרו הצפוי. בנסיבות אלה, העמדת הנאשם לדין בעבירת שוחד בקשר עם מכלוף, תוך הימנעות מראש מהעמדת מכלוף לדין באותו עניין ממש, מהווה אכיפה בררנית.

עוד נטען, כי דוחות סודיים מיום 15.7.14 ומיום 21.7.14 מלמדים, כי האישום החמישי נולד כתוצאה ממידע מודיעיני ולא בעקבות יוזמה של מכלוף למסור את המידע. מדוחות אלה אף עולה, כי מכלוף סירב בתחילה לשתף פעולה עם הרשות החוקרת ורק לאחר מגעים ושכנועים ממושכים – שאין להם כל תיעוד – נולדה עדותו נגד הנאשם. לחלופין נטען, כי אפילו היה אמת בטענה כי מכלוף הוא שיזם את מסירת המידע, גם אז לא היה מקום לגישת המאשימה בדבר העדר עניין לציבור בהעמדתו לדין, אלא אם כן הדבר היה נעשה במסגרת הסכם עד מדינה החושף באופן ברור את טובת ההנאה שמכלוף קיבל.

הנאשם מוסיף בהקשר זה, כי המאשימה סיפקה תשובות סותרות בכל הקשור למעמד של מכלוף כעד מדינה: תחילה הצהירה כי אינו עד מדינה; אולם בהמשך טענה כי מבחינה מהותית מכלוף הוא עד מדינה בשל טובת ההנאה שזכה לקבל בתמורה למידע שמסר. לפיכך קמה לנאשם "עילה חדשה להגנה מהצדק הנסמכת על שקריה של התביעה בפני כבוד בית המשפט" (סעיף 15 לתשובת הנאשם מיום 15.5.17 להשלמת טיעון מטעם המדינה).

תגובת המאשימה לטענות אלו היא שמכלוף, בתיווך עו"ד כץ, פנה מיוזמתו למח"ש וחשף את פרטי הפרשה המתוארת באישום החמישי. בנסיבות אלו הוחלט כי אין עניין לציבור בהעמדתו לדין פלילי. עוד טוענת המאשימה, כי די בכך שמכלוף מסר מידע מיוזמתו, כדי להבדילו מן הנאשם, ועל כן אין המדובר באכיפה בררנית.

אישום אחד-עשר (פרשת בוצ'ן)