מבוא
האישום
1.בכתב-האישום המתוקן בשנית, אשר הוגש ביום 25.1.12, יוחסה לנאשם עבירת שוד – לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין). על-פי הנטען בכתב-האישום, ביום 7.8.11 בסמוך לשעה 22:15, הזמין הנאשם טלפונית, יחד עם אחר אשר זהותו אינה ידועה למאשימה (להלן – האחר), משלוח של פיצות ובקבוקי שתייה מפיצריית "ד"ר פיצה" ברחוב בר-אילן בירושלים לכתובת ברחוב מאיר גרשון 53 בשכונת פסגת זאב בירושלים – מען שעל-פי הנטען בכתב-האישום אינו קיים בפועל. כאשר הגיע שליח הפיצה (להלן – שליח הפיצה או המתלונן) לרחוב מאיר גרשון בסמוך לשעה 23:10, ולא מצא את הכתובת האמורה, הוא התקשר לטלפון של הנאשם שממנו בוצעה ההזמנה. עוד נטען בכתב-האישום, כי הנאשם והאחר מסרו למתלונן שטעו בכתובת אשר ציינו בהזמנה, וביקשו ממנו להגיע לרחוב מאיר גרשון 25. בהגיעו למקום, נכנס המתלונן לבניין והתבקש טלפונית על-ידי הנאשם והאחר לרדת קומה אחת מתחת לקומת הכניסה, למפלס המוביל לרחבה ולמגרש חניה. על-פי הנטען בכתב-האישום, בשלב זה ביקשו הנאשם והאחר מהמתלונן ללכת בעקבות אחד מהם, ולאחר שחצו את מגרש החניה, והגיעו לשביל צר המוביל לרחוב דב סדן, המתין השני בצד השביל, התנפל על המתלונן מאחור, חנק אותו בידיו והפילו על הקרקע. הנאשם, יחד עם האחר, ערכו חיפוש על גופו של המתלונן; ובתגובה לאמירת אחד מהם לשני, כי "יביא את הסכין", נתן להם המתלונן סכום של כ-1,000 ₪ במזומן. בהמשך, הסירו הנאשם והאחר בכוח את קסדת הקטנוע שהייתה על ראשו של המתלונן, נטלו ממנו את מפתחות הקטנוע, וכן הורו לו, באיומים, לעזוב את המקום. בתגובה, נמלט המתלונן מהזירה.
2.כתב-האישום המקורי יוחס לנאשם בלבד. בהמשך הוגש כתב-אישום מתוקן שבו צורף נאשם נוסף, אושרי קריספין, אשר לפי טענת המאשימה באותו כתב-אישום, היה אחד ממבצעי השוד. בסופו של יום חזרה בה המאשימה מכתב-האישום נגד אושרי קריספין, בעקבות שימוע שנערך לו, והאישום נגדו בוטל. עם ביטול האישום נגד קריספין, הוגש נגד הנאשם כתב-אישום מתוקן בשנית, שתוכנו הובא לעיל. אקדים ואציין, כי אושרי קריספין שימש בסופו של יום כעד מטעם ההגנה בתיק; כי הלה העיד שהנאשם הגיע אליו בסמוך לחצות (דהיינו – לאחר שעת השוד); וכי המאשימה לא חלקה בסיכומיה על עדותו.
התשובה לאישום וההסכמות הדיוניות
3.בתשובה לאישום שניתנה ביום 4.3.12 ציין הסניגור, כי על-פי התשתית הראייתית שיחת הטלפון עם שליח הפיצה נעשתה ממכשיר הטלפון שהיה בחזקתו של הנאשם באותה תקופה (המכונה גם "מספר ברזל"), אך זאת באמצעות כרטיס חיוג אלקטרוני – כרטיס SIM – שלא היה שלו ולא היה בחזקתו. הוא טען, כי הנאשם לא שוחח בטלפון עם שליח הפיצה ולא היה מעורב בדרך כלשהי בביצוע עבירת השוד. בהסתמך על התשתית הראייתית שנאספה בתיק החקירה, לא חלק הסנגור על עצם התרחשות השוד כמתואר בכתב-האישום, למעט דבר מעורבותו של הנאשם באירוע. עוד נטען בתשובה לאישום, כי במועד הרלבנטי יצא הנאשם בשעות הערב מביתו ביישוב אדם לשכונת פסגת זאב כדי לאסוף את חברו אושרי קריספין המתגורר שם; וכי לאחר המפגש, בסמוך לשעה 23:00, הגיעו השניים לקיוסק בתחנת הדלק במעלה אדומים. במסגרת התשובה לאישום הודיע הסנגור, כי הוא מסכים להגשת כל ראיה וכל מסמך מתיק החקירה המשטרתי שמבקשת המאשימה להגיש, זאת ללא חקירה נגדית; וכי בכוונת הנאשם להעיד וכן להשמיע כעד מטעמו את אושרי קריספין.
4.בישיבת טיעון נוספת חזר והודיע הסנגור, כי ניתן להגיש את כל ראיות התביעה ללא חקירה נגדית. כן ציין הסנגור באותו דיון, כי בכוונתו לטעון שהחיפוש שנערך בביתו של הנאשם, אשר במסגרתו נתפס מכשיר הטלפון הנייד, לא היה חוקי. טענה זו הועלתה לנוכח העובדה שלאחר ישיבת הטיעון הראשונה נפסקה הלכה חדשה בבית-המשפט העליון בסוגיית קבילותן של ראיות שנתפסו בחיפושים שנערכו שלא כדין (ע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל (6.3.12); להלן גם – הלכת בן חיים). בנוסף טען הסנגור, כי לא ניתן להוכיח קשר בין גוף מכשיר הטלפון הנייד שנתפס בביתו של הנאשם ("מספר הברזל") לבין כרטיס ה-SIM שבאמצעותו בוצעו השיחות הן לחנות הפיצה והן למתלונן; כי נציג חברת התקשורת הסלולארית אינו עד מומחה; וכי אין לראות בהסכמתו להגשת כל הראיות מתיק החקירה משום הסכמה לעדויות שמיעה או עדויות סברה העולות מהמסמכים.
במהלך הדיון האמור הגיש ב"כ המאשימה, בהסכמת הסנגור, תיק מוצגים שכלל את כל ראיות התביעה, זאת בכפוף להסתייגות האמורה שהושמעה על-ידי הסניגור, מעדויות שמיעה ועדויות סברה בלתי קבילות. הסנגור הצהיר, כי אין בכוונתו לחקור את מי מהעדים בחקירה נגדית. על-רקע ההסתייגויות שהשמיע הסניגור בעניין תיק המוצגים – הודיע ב"כ המאשימה כי ידאג להזמנת עדים ככל שיהיה צורך בכך; ובהמשך הודיע כי החליט להשמיע רק את עדותו של נציג חברת "סלקום".
התשתית הראייתית
ראיות המאשימה
5.המאשימה מבססת את התשתית הראייתית המפלילה את הנאשם על ראיות נסיבתיות, שעיקרן איתור מספר הטלפון שבאמצעותו שוחחו מבצעי השוד עם חנות הפיצה ועם המתלונן – כרטיס SIM 052-3453965 (להלן גם – כרטיס ה-SIM) ובחינת פלט שיחות נכנסות ויוצאות של מספר כרטיס ה-SIM האמור (להלן – פלט השיחות), שבו מצוין גם מספר גוף מכשיר הטלפון (מספר IMEI, המכונה כאמור "מספר ברזל"; להלן גם – מספר הברזל) שבאמצעותו בוצעו השיחות עם כרטיס ה-SIM הנ"ל. יצוין, כי כרטיס ה-SIM האמור לא נתפס, ומדובר בכרטיס ללא בעלים רשום, המכונה "טוקמן". עוד יצוין, כי מדובר בפלט של השיחות שבוצעו, על-פי טענת המאשימה, באמצעות כרטיס ה-SIM האמור ממספר הברזל של המכשיר אשר נמצא בחיפוש בחדרו של הנאשם; כי הפלט מתייחס לתקופה מיום 7.8.11 ועד ליום 9.8.11; וכי למעט שיחה בודדת מיום 25.7.11, כל יתר השיחות המופיעות בפלט התקיימו במשך כיממה – מיום 7.8.14 בשעה 22:14 (שלוש דקות לפני הזמנת הפיצה) ועד ליום 8.8.11 בשעה 22:16. המאשימה טוענת, כי הנאשם החזיק במכשיר הטלפון ובכרטיס ה-SIM האמור במועד הרלבנטי לאישום, בתכוף לפני השוד ולאחריו. היא מבקשת לבסס טענה זו – הן על גרסת חברתו לשעבר של הנאשם, ל', שהתייחסה לשיחות שהתקיימו בינה לבין הנאשם לפני השוד ולאחריו, בזיקה לכרטיס SIM 052-3453965; הן על גרסתה של ש', ידידתו של הנאשם, לפיה שוחחה עם הנאשם למחרת האירוע, בשיחת טלפון שלפי הפלט נתקבלה מהמספר הנ"ל; והן על תפיסת מכשיר טלפון מסוג סמסונג בחיפוש שנערך בביתו של הנאשם, אשר על-פי טענת המאשימה "מספר הברזל" שלו זהה למספר ה-IMEI המופיע בפלט השיחות.
6.לאור ההסכמה הדיונית, הוגשו כל ראיות המאשימה ללא חקירה נגדית; ולנוכח הסתייגות הסנגור, לפיה עדויות סברה הקשורות לפלט התקשורת הסלולארית יש להוכיח באמצעות עד מומחה, בחרה כאמור המאשימה להשמיע עדות אחת בלבד – זו של מנהל תחום מניעת הונאה בחברת סלקום.