ת"פ
בית משפט השלום ראשון לציון
|
26491-09-15
31/05/2016
|
בפני השופט:
אברהם הימן
|
| - נגד - |
מאשימה:
1. מדינת ישראל
2. משרד החקלאות - היועץ המשפטי
|
נאשם:
סימון שבתאי
|
| הכרעת דין |
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות: רעיית דבורים בשטח מרעה ללא אישור, גידול דבורים והפקת דבש ללא רישיון והקמת מכוורת והחזקתה ללא רישיון.
על פי כתב האישום, נאמר כי בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, דהיינו ביום 9.12.13, היה לנאשם רישיון לייצור ושיווק של דבש מטעם המועצה לייצור ולשיווק של דבש. הרישיון היה ל- 768 דבוריות ("כוורות"). בהתאם לרישיון אושר לנאשם להציב את הדבוריות ב- 37 נקודות ציון (נ.צ) שונות. במועד הנ''ל ובמועדים סמוכים עסק הנאשם בגידול דבורים ובהפקת דבש מ- 70 דבוריות אשר הקים והחזיק בנ.צ. 191685/666279 ("המקום הרלבנטי") שהינה בסמוך למחנה סירקין בפתח תקוה, לאורך נחל מזור, שלא כדין.
בדיון שהתקיים לפני ביום 12.11.15 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום לפיכך קבעתי הדיון להוכחות ליום 10.3.16.
המחלוקת.
בפתח הדברים ראוי לפרוש גדר המחלוקת בין הצדדים. הנאשם טוען כי עוסק הוא בגידול דבורים מזה שנים רבות, משנות השבעים של המאה הקודמת, ובין היתר גם במקום הנטען לעיל. לדבריו, מאז ומתמיד סבר כי יש לו היתר לגדל דבורים ולהפיק דבר. כמו כן, טוען הוא כי טעתה המאשימה בהגדרת המקום שכן, לא נערכו מדידות על פי החוק לשם קביעת המקום. מכל מקום, טוען הנאשם כי הרישיון שבידו כולל את המקום הרלבנטי.
מטעם המאשימה העידו שני עדי תביעה. העד האחד הוא המפקח אשר ביקר במקום, ביום 9.12.13, ערך סיכום הביקור וגבה הודעה מהנאשם. לפי עדותו של עד זה, מיקום המקום הרלבנטי נקבע על ידי ג'י. פי. אס (Global Positioning System) מכשיר לקביעת מיקום שהיה ברשותו. על פי המכשיר נקבע גם הנ.צ. הנ''ל, פעולה שמכונה "דקירה". לפי עדותו הוצבו שם הכוורות כפי המצוין בכתב האישום. העד השני שהעיד מטעם המאשימה הוא מר שמשון הרלינגר, סמנכ''ל המועצה לייצור ושיווק של דבש. עד זה העיד אודות העדר רישיון לגידול ומרעה למקום הרלבנטי.
לפי עדות הנאשם, אכן, היה ספק מסוים מצד הרשות בדבר רישיון במקום הרלבנטי. משום כך, מצא להפנות אחד בשם מרדכי קרפ על מנת שיכתוב מכתב מיום 22.3.06 לרשות, ויודיע לה כי מזה למעלה מעשרים שנה, לא ראה כוורות במקום הרלבנטי, של אדם אחר מלבד אלו של הנאשם. לטענת הנאשם מאז נכתב מכתב זה, ובמשך כשבע שנים לא פנו אליו מן הרשות אלא לאחר שהוא פנה אל מר הרלניגר, לאחר שזה ביקר במקום בשנת 2006 וכדבריו "דקר" את המקום. הסיכום היה שמר הרלניגר "יתקן" את המקום. משום כך, מצא הנאשם לפנות לאותו קרפ שישלח המכתב. טוען הנאשם כי במשך שבע שנים מאז שלח קרפ את המכתב לא שמע מן הרשות ולפיכך סבר שיש לו רישיון. הנאשם השיב כי באופן פוזיטיבי לא נאמר לו שיש בידו רישיון המתייחס למקום הרלבנטי.