ת"פ 24607-10-11 מדינת ישראל נ' א. נ. מידן בע"מ

החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

1.נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת, לפי סעיפים 2, 4, ו- 13 בחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד 1984 [להלן: "חוק שמירת הניקיון" או "החוק"]. בכתב האישום נטען כי ביום 7.11.2010 בשעה 11.30 לערך, בשכונת הכלניות במיתר, השליך נהג רכב משאית שהיתה ברשותה ובאחריותה [משאית מ.ר. **** להלן: "הרכב"] של הנאשמת פסולת אדמה הכוללת פסולת בנייה, חלקי בטון וצינורות פלסטיק מהרכב, אל עבר מקום רגיש ולרשות הרבים.

2.אין מחלוקת בין הצדדים על עובדות כתב האישום, אלא על השאלה האם בנסיבות העניין, עולים המעשים כדי עבירה לפי חוק שמירת הניקיון. הנאשמת טוענת כי מדובר בשפיכה של הפסולת הנטענת במהלך עבודה באתר בנייה בו פעלה והחזיקה, כי מדובר בהערמת ערימות לצורך פינוי כדין מאתר הבניה לאתר מורשה, וכי אין לראות בכך השלכת פסולת ברשות הרבים על פי החוק. בנסיבות אלה נשמעו הראיות.

3.מטעם המאשימה העידו מפקח המשטרה הירוקה מר ראובן בן סימון [ע.ת. 1] וכן רס"מ עופר שחר סייר משטרת ישראל במדור לאיכות הסביבה [ע.ת. 2], שניהם נכחו בעת האירוע במקום. ע.ת. 1 ערך את דו"ח ברירת המשפט [ת/1] שנמסר לנציג הנאשמת. מטעם הנאשמת העידו מר נסים שדה, מנהל ובעלים של הנאשמת [ע.ה. 1], וכן מר מוטי משעלי [ע.ה. 2], מי שעבד אצל הנאשמת בזמנים הרלוונטיים ונכח בשטח, פגש את ע.ת. 1 בשטח וקיבל לידיו את הדו"ח ת/1. מטעם ההגנה הוגשו מוצגים שונים לעניין העבודה שבוצעה בשטח הנטען [נ/1 – נ/5] - היתר עבודה, כתב כמויות, ריכוז לחוזה עבודה, חשבוניות מס, ומפת עבודה.

4.לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי במסמכים השונים שהוגשו ולאחר עיון בסיכומי הצדדים, ניתן לקבוע כי לב המחלוקת נוגע לשאלת היסוד "רשות הרבים" שעל פי העבירה, בין היתר ובעיקר לאור העובדה כי מדובר באתר עבודה בו פעלה הנאשמת על פי חוזה ועל פי היתר בניה.

5.המאשימה טוענת כי אתר הבניה הנטען עונה להגדרה של "רשות הרבים" על פי החוק והפסיקה, כי העובדה שהפקחים נכנסו לתוך אתר העבודה והגיעו עד לרכב ששפך את הפסולת, מעידה כי מדובר בשטח פתוח, ובנסיבות העניין, אין לנאשמת שליטה מלאה על השטח ולכן אין אלא לקבוע כי מדובר ב"רשות הרבים".

ב"כ הנאשמת טוען מנגד כי לא כך הדבר, שכן מדובר באתר עבודה מגודר, שהכניסה אליו איננה חופשית, וכי בנסיבות העניין, קביעה כי בוצעה עבירה חוטאת למטרות החוק ולהגיון.

6.עדי התביעה לא יכולים היו להעיד באשר לשאלה אם מקום ביצוע העבירה הנטען הוא אתר עבודה מגודר אם לאו.

ע.ת. 1 לעניין זה העיד כי השטח היה סמוך לאתר בנייה, על שפת ערוץ נחל, שטח ציבורי פתוח ללא שילוט, גידור או שומר [ר' עמ' 5 ש' 13-14]. בחקירה נגדית טען כי לא יכול להיות שמדובר באתר עבודה כי הדבר אירע על שפת ערוץ נחל [ר' עמ' 6 ש' 20]. כשעומת בחקירה נגדית עם הטענה כי חלק מתכניות העבודה של הנאשמת היו להסדיר את ערוץ הנחל, טען עד התביעה: "להסדיר אישור נחל מצריך אישורים ותכניות הנדסאיות. עד רגע זה לא הוצג שום דבר כזה. על פניו להסדיר ערוץ נחל אי אפשר להסדיר עם פסולת בניין" [ר' עמ' 6 ש' 28-29]. כשהוצגו לעד תכניות טען כי איננו מסוגל לקרוא אותן [ר' עמ' 6 ש' 31], אך עם זאת התעקש כי הסדרת ערוץ נחל היא דבר אחד, השלכת פסולת היא דבר אחר ובנסיבות אלה לא היה צורך לבדוק אם ישנם היתרים לביצוע עבודה [ר' עמ' 7 ש' 3-5]. העד הסכים כי היה במקום מתחם בנייה, לא הסכים כי היה שילוט של הקבלן אשר מזהיר מפני כניסה לאתר עבודה במקום שפיכת הפסולת [ר' עמ' 7 ש' 15], אך באותה נשימה לא יכול היה לענות בהתייחס לכלל מתחם העבודה [ר' שם ש' 18].