ת"פ
בית משפט השלום חדרה
|
20229-10-14
20/11/2014
|
בפני השופט:
אמיר סלאמה
|
| - נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
|
נאשמים:
1. ל.א.ע ליאן ליסינג בע"מ
2. נעמה עמר
3. אליהו אלון בוחניק
|
| החלטה |
1.בפניי בקשת הנאשמים להחזרת תפוס, המוגשת לפי סעיף 34 לפקודת סדין הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969.
2.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של עיסוק בעסק ללא רישוי (עבירה לפי חוק לרישוי עסקים, תשכ"ח-1968), ועיסוק בהשכרה ללא רישיון המפקח על התעבורה (עבירה לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957 וצו הפיקוח מכוח חוק זה). על פי עובדות כתב האישום, החל מחודש יולי 2013 מנהלים הנאשמים עסק של מכירה, השכרה ותיווך בכלי רכב, שהינו עסק טעון רישוי בהתאם לחיקוקים הנ"ל, והכל ללא רישוי מתאים כאמור. בכתב האישום צויין כי במסגרת העסק הנדון עושים הנאשמים שימוש בכ- 92 רכבים לצרכי העסק. לכתב האישום צורפה בקשה לחילוט רכוש לפי סעיף 39 לחוק סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), וזאת ביחס לשבעה רכבים כדלקמן (להלן – הרכבים):
רכב מ.ר. 9023363 מסוג יונדאי;
רכב מ.ר. 7512611 מסוג מאזדה;
רכב מ.ר. 2409672 מסוג קיה;
רכב מ.ר. 7544972 מסוג ניסאן;
רכב מ.ר. 4834973 מסוג סיטרואן;
רכב מ.ר. 7515411 מסוג מאזדה;
רכב מ.ר. 8451964 מסוג יונדאי.
מדובר ברכבים שנתפסו ע"י המאשימה, ואשר לטענתה נמצאים בבעלות הנאשמת מס' 1, ומשמשים את הנאשמים לצורך ביצוע העבירות נשוא כתב האישום.
3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המאשימה בקשה דחופה למתן צו הפסק עיסוק, מכוח סעיף 17 לחוק רישוי עסקים.
4.בהמשך הדברים, ובטרם נדונה בקשת המאשימה למתן צו הפסקת עיסוק, הגישו הנאשמים בקשה להשבת הרכבים התפוסים. לטענת הנאשמים, אין בידי המאשימה ראיות לכאורה לכך שהרכבים שימשו לפעילות העסק נשוא כתב האישום, דהיינו שהם הושכרו לאחרים. הנאשמים אישרו שהרכבים רשומים על שם הנאשמת מס' 1, אך טענו כי מדובר ברכבים ששימשו את בני משפחת עמר (קרובי משפחה של הנאשמת מס' 2) וזאת לצרכיהם הפרטיים. הנאשמים הפנו לעובדה שרק רכב אחד נתפס ליד מקום העסק, ואילו יתר ששת הרכבים הרחק ממקום העסק, כשהם חונים ליד בית משפחת עמר "המורחבת". הנאשמים טענו שהנטל להוכחת ראיות לכאורה לקיום קשר בין הרכבים לבין העסק הנדון מוטל על המאשימה, אשר לשיטתם לא עמדה בו. הנאשמים הפנו גם לעובדה שבאף אחד מהרכבים שנתפסו לא נמצאה אסמכתא לכך שהוא שימש לצרכי השכרה. כן טענו הנאשמים לכך שלאחר תפיסת הרכבים לא טרחה המאשימה לזמנם לחקירה נוספת, בכדי לעמתם עם הטענה שמדובר ברכבים ששימשו לצרכי ביצוע העבירות נשוא האישום. בקשת הנאשמים להשבת תפוסים נקבעה לדיון באותו מועד בו נקבעה הבקשה למתן צו להפסקת עיסוק.
5.לאחר הגשת הבקשה להשבת תפוסים, ובטרם התקיים דיון בשתי הבקשות כאמור לעיל, הודיעה המאשימה שבכוונתה לחזור מהבקשה הדחופה למתן צו להפסקת עיסוק, וזאת מבלי לגרוע מטענותיה בעניין העסק ו/או הסיכונים הכרוכים בהפעלתו. לאחר מכין הגישה המאשימה תגובה מנומקת לבקשה להשבת תפוסים. לטענת המאשימה, הבקשה להשבת תפוסים לא הוגשה בהתאם לסדרי הדין הנכונים, שכן היא הוגשה במסגרת בקשה של המאשימה למתן צו להפסקת עיסוק. עוד הוסיפה המאשימה כי דין הבקשה להשבת תפוסים להידחות על הסף, וזאת משום שאין עוד לבקשה בסיס לעמוד עליו, משהודיעה המאשימה על כוונתה לחזור בה מהבקשה להפסקת עיסוק. לגופו של עניין טענה המאשימה שקיימות ראיות לכאורה לכך שהרכבים שימשו לצורך ביצוע העבירות נשוא האישום, תוך שהיא מפנה לכך שהרכבים רשומים על שם העסק (הנאשמת מס' 1), וכן לחקירות הנאשמים מס' 2 ו- 3 במשטרה. לשיטת המאשימה, הטענה לפיה הרכבים שימשו לצרכים הפרטיים של משפחת עמר המורחבת הינה טענה קלושה, שאין לה אחזיה במציאות, ואשר ממילא לא הובאו לגביה כל ראיות ע"י הנאשמים.