6 חודשי תנאי למשך שנתיים, בגין כל העבירות נשוא הרשעתו.
2.הנאשם ובא כוחו נכחו במועד השמעת גזר הדין. לאחר מכן ריצה הנאשם את עונשו אך לא שילם את הקנס.
3.ביום 13/4/15 נחתם בבית המשפט בנצרת צו מאסר עקב אי תשלום קנס, לחובתו של הנאשם (להלן: "הצו").
4.ביום 27/8/15 הגיש ב"כ המבקש בקשה לביטול הצו בטענה כי לא קדמה לצו התראה כנדרש וכקבוע בהלכת גוסקוב (רע"פ 837/12 מדינת ישראל נ' גוסקוב מיום 20/11/12, "נבו"), באופן שפגע מהותית בזכויותיו של הנאשם (המבקש כאן) להליך הוגן.
בעניין זה טען כי תנאי מקדמי לקיומו של הליך הוגן הוא שהאדם שנפתח כנגדו הליך יהיה מודע לקיומו. צוין כי שובר הקנס מעולם לא נמסר לידי המבקש, ורק ביום 13/8/15 הגיע שוטר ומסר את השובר להוריו, שעה שהמבקש כלל אינו מתגורר עמם.
במקביל נמסר למבקש – בשיחה טלפונית מטעם המשטרה – כי הוצא נגדו צו מאסר, וזאת בניגוד לכללים שנקבעו בהלכת גוסקוב הנזכרת. (הובהר כי ביני לביני, ביום 17/8/15 וביום 24/8/15, הגיש המבקש בקשות לעיכוב ביצוע הצו ולפריסת החוב מחדש למרכז לגביית קנסות, ואף ניהל עמם מו"מ טלפוני באמצעות סנגורו. המרכז קבע כי הבקשות ידונו בפני הוועדה המתאימה וכי בינתיים, לצורך עיכוב ביצוע הצו, עליו לשלם באופן מיידי 30,000 ₪ ואת היתרה בשני תשלומים שווים).
טען הסנגור כי לא רק שהצו הוצא שלא כדין, אלא כי מדובר בשיהוי חמור בנקיטת הליכי הגבייה ומשכך אי ביטול הצו יוביל לתחושת רדיפה והתעמרות של הרשות אחרי המבקש.
במקביל ולחילופין ביקש לעכב את הצו על מנת לשוב ולבחון את נסיבותיו האישיות הרלוונטיות של המבקש (חסרון כיס קשה, חובות רבים וכיו"ב). בהתאם לנסיבות החדשות שלא היו ידועות במועד גזר הדין ביקש לקבוע הסדר תשלומים חדש בו יוכל המבקש לעמוד. עוד הובהר כי למען רצינות כוונותיו יפקיד המבקש סך של 10,000 ₪ לטובת החוב.
