ת"פ 19727-08-14 מדינת ישראל נ' ח.י.

החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

כתב האישום והמענה לו

1.כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; היזק לרכוש במזיד, בניגוד לסעיף 452 לחוק העונשין; תקיפה סתם, בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין; ואיומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין.

2.על פי העובדות, במועד הרלוונטי היתה הנאשמת גרושתו של מ' ח'' י' (להלן - מ'). מר ע.א. ח'' י' (להלן – המתלונן) והגב' ח' ח'' י' (להלן – ח') הם הוריו של מ'. ביום 11.5.14 בשעה 15:00 או בסמוך לכך, על רקע אי שביעות רצונה של הנאשמת מההשלכות הצפויות מאירוסי מ' עם אחרת כמה ימים קודם לכן, הגיעה הנאשמת לבית הוריו שבטייבה. בנסיבות אלה, ניגשה הנאשמת אל ההורים אשר היו אותה עת בחצר הבית, הפכה את השולחן ודחפה את ח' אשר היתה אותה עת ישובה על כיסא גלגלים. בנסיבות אלה נפלה ח' מכיסא הגלגלים לעבר הרצפה. בהמשך, ניגשה הנאשמת אל המתלונן, סטרה בפניו, אחזה בחולצתו וקרעה אותה. משברח המתלונן לפנים הבית, רדפה אחריו הנאשמת תוך שצועקת לעברו שהם זונות ומסריחים, שהיא תהרוג אותו וכן שהיא עובדת עם המשטרה והיא תעצור אותם. בהמשך ומיד בסמוך, תקפה הנאשמת את המתלונן בכך שזרקה לכיוונו כיסא אשר היה מונח בסלון הבית ופגעה בו בכף ידו השמאלית. כתוצאה מכך, נגרמה למתלונן חבלה של ממש בדמות שריטה באורך 3 ס"מ בכף ידו.

3.במענה לכתב האישום, כפרה הנאשמת בעבירות המיוחסות לה. ואישרה אך את דבר הגעתה לבית הוריו של מ'. נוכח כפירת הנאשמת בעובדות כתב האישום, נשמעו הראיות בתיק. מטעם התביעה העידו המתלונן (ע' א' ח'' י'); השוטרת נטלי כהן (אשר הגיעה לבית המתלונן וערכה דו"ח פעולה ת/4); החוקר גנדי אייזנברג (אשר צילם את המתלונן (ת/2) וגבה הודעתו); החוקרת שיר קוזמה (אשר תמללה את ההקלטה למוקד 100 ת/3א' וגבתה הודעת הנאשמת ת/5). כמו כן, הוגשה תעודה רפואית בעניינה של ח' (ת/1).

מטעם ההגנה העידו הנאשמת ובתה, נטלי ח'' י'. כמו כן, הוגשו, בין היתר, כתב אישום מתוקן, הכרעת דין וגזר דין בעניינו של מ' שהורשע על פי הודאתו בתקיפתה של הנאשמת בשנת 2011 ונדון ל-8 חודשי מאסר (נ/4); פרוטוקולים והחלטות בדבר דיונים בענין צווי הטרדה מאיימת בין הנאשמת לבין מ' והמתלונן מיום 25.8.13 (נ/5), 2.12.13 (נ/6) ו-25.6.14 (נ/7); ודיסקים ותמלוליהם שעניינם הקלטת שיחות על ידי הנאשמת שבין מ' לילדי הנאשמת (ת/9א'-ד').

כמו כן, הוגשו מסמכים בהסכמה.

4.אקדים מאוחר למוקדם ואומר כי לאחר ששמעתי את המתלונן ואת יתר עדי התביעה, וכן את הנאשמת ובתה הקטינה, באתי לכלל מסקנה כי לא אוכל לבסס ממצאים עובדתיים, במידת הוודאות הנדרשת בהליך הפלילי – דהיינו מעבר לספק סביר – באשר לחלקים מהותיים מהאירוע המתואר בכתב האישום, בהתאם לעדותו של המתלונן. בגירסת המתלונן נמצאו פערים וסתירות ביחס לחלקים מהותיים הנזכרים בכתב האישום, וביניהם: באיזה שלב נכנסה הנאשמת אל ביתו של המתלונן; היכן שהה המתלונן אותה עת (בתוך הבית או מחוצה לו בחצר); כיצד נפלה ח' ממקום מושבה (האם הנאשמת דחפה אותה כמתואר בכתב האישום או שנפלה בדרך אחרת); האם המתלונן ראה את אקט הדחיפה לכאורה; מהו אופי המגע שנוצר בין הנאשמת למתלונן; האם הנאשמת חטפה את הטלפון מידו של המתלונן ושברה אותו; האם הנאשמת אחזה בחולצת המתלונן, קרעה אותה וסטרה בפניו. כאמור, פערים בעדותו של המתלונן בנוגע לעניינים אלה, לא מאפשרים ביסוס ממצאים עובדתיים במידה הנדרשת בהליך הפלילי.

תמצית ראיות התביעה

5.המתלונן, כבן 74, העיד כי בנו מ' הוא גרוש של הנאשמת לאחר שהיה נשוי לה כ-14 שנים ולהם 3 ילדים, "השטן נכנס באמצע והם התגרשו בשנת 2012" (עמ' 6). לדבריו, הוא אהב את הנאשמת ככלתו. ביום האירוע, הנאשמת הגיעה לביתו בשל אירוסיו של בנו עם אחרת מספר ימים לפני כן, "היא אמרה בגלל שהוא התארס. היא אמרה יש לו כסף להתארס אבל אין לו כסף לתת לילדים" (עמ' 7). לדבריו, מ' לא החסיר מילדיו דבר, לרבות, ספרים וביגוד. הנאשמת אינה מעוניינת שהילדים יהיו בקשר איתו ועם ח', "כל הזמן שהיא רואה את הנכדים מתחברים אלינו היא עושה בעיות" (עמ' 7). המתלונן סיפר כי ח' אשתו נפטרה כחודש לאחר האירוע מושא כתב האישום. לגבי האירוע עצמו – המתלונן סיפר כי ישב וצפה בטלוויזיה בבית, כשלפתע נכנסו שלושת נכדיו (ילדיהם של מ' והנאשמת) ושאלו היכן אביהם. המתלונן ענה שאביהם לא נמצא בבית וניגש לטלפון כדי להתקשר אליו. לדבריו, "עוד לא הספקתי להתקשר ונכנסה ל' הנאשמת לסלון, חטפה לי את הטלפון מהיד, שברה אותו ברצהפ (צ"ל ברצפה – א.ש.), הושיטה יד עלי, תפסה אותי בחולצה וקרעה לי את החולצה, לא הרביצה לי. לא זוכר אם היא שברה לי חלון" (עמ' 6). המתלונן יצא אל חצר הבית, שם ישבה ח', "ראיתי את אשתי על הרצפה, היא היתה על כיסא גלגלים, אשתי היתה בוכה, הנאשמת יצאה החוצה ויצאתי אחריה, היא התחילה לאיים, אני קשורה לח', אני קשורה לע' א.ק., אני עובדת עם המשטרה, תעשו מה שאתם רוצים" (עמ' 7). המתלונן סיפר כי הנאשמת החזיקה בידה דבר מה עטוף בניילון, "אני לא יודע מה זה, אוכל, סכין, לא יודע" (עמ' 7). המתלונן נשאל כיצד נוצר הקרע בחולצתו (תמונות ת/2 א'-ג') והשיב: "לא יודע איך קרו הקרעים או באצבע או בסכין... בתמונה השניה רואים שקיבלתי מכה ביד, כשיצאתי החוצה היא זרקה כיסאות שהיו בחצר איפה שאשתי נפלה. אני זהיר, אני יכול להתחיל עם 100 גברים אבל לא עם אשה" (עמ' 7). המתלונן סיפר כי לאחר המקרה הוא הזעיק את המשטרה ואמבולנס, כי "אשתי היתה מדממת מהראש ובגלל זה הזעקנו אמבולנס לאשתי" (עמ' 7). המתלונן הופנה להקלטת השיחה למוקד 100 (ת/3א') וטען שהדובר בשיחה הוא בן דודו, טיקלי ח'' י', אשר התקשר בשמו. משנשאל האם בן דודו נכח באירוע השיב בשלילה (עמ' 8). המתלונן נשאל כיצד נפלה ח' מכיסא הגלגלים –

"ש. ל' אומרת שהיא לא נגעה בך ובח' ז"ל והכסא גלגלים ההפוך זה הצגה שעשיתם לשוטרים.

ת. היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה, כל אחד חופשי במדינה הזאת. יש משפט ויש חוקים. אני גם לא ראיתי. אבל מאיפה זה בא? גם הילדים שלה לא ראו כשהיא הפכה את הכסא גלגלים. אבל איך היא התהפכה? ממה?

ש. אולי היתה שם מדרגה?