ת"פ 18238-08-15 מדינת ישראל נ' אשכנזי

ביום 27.6.16 הורשעה הנאשמת לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

בקליפת אגוז אציין, כי בהכרעת הדין קבעתי שהוכח מעבר לכל ספק, כי ביום 28.6.15 במרכז המסחרי ברחוב זמנהוף בבת ים, על רקע סכסוך עסקי בין א.פ., בתה של גב' מ.ג. (להלן: "המתלוננת") לבין הנאשמת, תקפה הנאשמת את המתלוננת ילידת 1950, על ידי כך שדחפה אותה בעת שהלכה בסמוך לעסק של הנאשמת והשחילה את רגליה ברגלי המתלוננת. כתוצאה מהתקיפה נפלה המתלוננת ונגרמו לה חבלות של ממש- שבר בפטלה ברגל ימין שהצריך גיבוס וסימן כחול מעל לברך ימין.

ב"כ המאשימה טענה בטיעוניה לעונש, כי הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה הפוגעת בשלמות הגוף ובכבודו של הקורבן. עוד טענה, כי יש להתחשב בגילה של המתלוננת, בעובדה שרגלה של המתלוננת קובעה בגבס ונגרם לה סבל גופני, ובכך כי התקיפה נעשתה ללא כל פרובוקציה מצידה של המתלוננת.

בנוסף טענה, כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות עד 18 חודשי מאסר בפועל, ועתרה להטיל על הנאשמת הנעדרת עבר פלילי עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת של הממונה על עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

ב"כ הנאשמת טענה בטיעוניה לעונש כי הנאשמת ביצעה עבירה מהמדרג הנמוך בעבירות אלימות. עוד טענה כי מדובר בנאשמת הנעדרת הרשעות קודמות אשר ביצעה את העבירה ללא תכנון מוקדם וללא עבירות נלוות, כאשר לא ניתן היה לצפות את תוצאות העבירה מראש. בנוסף טענה, כי הנאשמת הינה אישה נורמטיבית, וההליך המשפטי עצמו מהווה עונש עבורה וכן המעורבות של המשטרה באירוע ובהמשך הליכי החקירה והעמדתה לדין, מהווים טראומה קשה לנאשמת. בנוסף טענה כי להתחשב בכך שהנאשמת הינה אישה בודדה, העובדת למחייתה בליווי ילדים מוגבלים ובעבודות פדיקור על מנת לשרוד, אשר גידלה לבד את בנותיה. עוד טענה כי אין לנאשמת חסכונות ועתרה להתחשב בנאשמת ושלא להטיל על הנאשמת מאסר בעבודות שירות ולהסתפק בהטלת מאסר על תנאי, בכדי ולאפשר לנאשמת להתפרנס.

מבלי לקבוע עמדה לעניין העונש, דחיתי את מתן גזר הדין, והפניתי את הנאשמת לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות.

מחוות הדעת מטעם הממונה על עבודות שירות עולה, כי הנאשמת מתאימה לבצע עבודות שירות.

הנאשמת הורשעה בביצוע עבירת אלימות. הערך המוגן שנפגע כתוצאה מביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הינו הגנה על שלום הציבור מפני פגיעה שלא כדין בגופו.

בתי המשפט הבהירו לא אחת בפסיקתם את הצורך להדביר את תופעת האלימות שקנתה לה אחיזה בחברה בישראל, המחייבת ענישה מחמירה והולמת, שיהיה בה ביטוי לחומרה בה רואה החברה התנהגות פסולה כזו. בע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני, ( 3.8.10) נאמר :"תופעה נוראה זו של אלימות קשה וחסרת רחמים אשר פשתה בארצנו כאש בשדה קוצים מחייבת את כל הגורמים לתת ידם למלחמת חורמה. האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. 'חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים..."

מתחם העונש ההולם לטעמי, בנסיבות ביצוע העבירה ובהתחשב בפסיקה נע בין מספר חודשי מאסר לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

בבואי לגזור את עונשה של הנאשמת שבפניי עמדו לנגד עיניי, בנוסף למתחם העונש ההולם ולטיעוני ב"כ הצדדים, העובדה כי הנאשמת נעדרת הרשעות קודמות והפגיעה בנאשמת ובמשפחתה באם אגזור על הנאשמת עונש מאסר לרבות בעבודות שירות. עוד עמדו לנגד עיניי, מצבה הכלכלי של הנאשמת והפגיעה בנאשמת שמעולם לא ריצתה עונש מאסר באם אגזור על הנאשמת עונש מאסר, לרבות בעבודות שירות.