ת"פ 17903-04-14

במסגרת סיכומי הטענות, העלו ב"כ הנאשמים טענה להגנה מן הצדק מכח סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: "חסד"פ"), על רקע אכיפה בררנית ואפליה.

עולה מהראיות, כי באירוע נשוא כתב האישום, נטל חלק אח נוסף של הנאשמים, מנחם שלמה, שתקף את המתלונן ביחד עם שני הנאשמים.

זאת ועוד, כשחזר המתלונן לביתו, לאחר סיום האירוע נשוא האישום, נכנס אח שלישי של הנאשמים, גל שלמה, לחצרו של המתלונן ותקף אותו (להלן: "התקיפה השניה"). גם בגין אירוע זה לא הוגש כתב אישום.

לטענת הסניגורים, הואיל ובתיק החקירה היו ראיות לכאורה כנגד שני האחים הנוספים, בעוצמה שאינה נופלת מהראיות שהיו נגד שני הנאשמים, המנעות המאשימה מהעמדתם לדין של השניים האחרים מהווה אפלייה פסולה, ומצדיקה ביטול כתב האישום.

ב"כ המאשימה טען מנגד, כי שיקולי המאשימה בבסיס ההבחנה בין הנאשמים לבין מנחם וגל שלמה, היו ענייניים והתבססו על חומר החקירה, על חומרת המעשים המיוחסים לכל אחד מהחשודים, ועל האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק, ומכל מקום עומדת למאשימה חזקת התקינות של המעשה המנהלי, והרוצה להפריכה, עליו הראיה.

לטענתו, מנחם לא היה התוקף הדומיננטי באירוע נשוא כתב האישום, ואשר לגל, האירוע השני פחות חמור מהאירוע נשוא האישום, שכן לא נגרם למתלונן נזק כתוצאה מהתקיפה הנטענת.

מכל מקום, גם אם טעתה המדינה בשיקול דעתה שלא להגיש כתב אישום כנגד גל ומנחם, אין בכך כדי להביא לפסילת כתב האישום כנגד הנאשמים.

ב"כ המאשימה ציין, כי תיק החקירה כנגד מנחם נסגר בעילה של חוסר ראיות.

לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, החלטתי להורות על השלמת טיעון בנקודה זו, מהנימוקים שיפורטו להלן.

טענת ההגנה מהצדק לא הועלתה בפתח המשפט, כנדרש בסעיף 149 לחסד"פ, אלא רק בסיכומים. טענה מסוג זה ראוי היה להעלות בשלב מקדמי, לפרטה, ולאפשר למאשימה להביא ראיות או מסמכים כדי לסתור אותה או לבאר עמדתה.

זאת ועוד, במהלך הסיכומים הוגשו בהסכמה הודעותיו של המתלונן, לאחר שהבהרתי לסניגורים, כי לא אוכל לקבוע ממצא המבוסס על חומר החקירה שהיה בידי המאשימה עובר להגשת כתב האישום, מבלי שיובא בפני.

כך שלמעשה הוצגה בפני עמדת הסניגוריה ביחד עם ראיות נוספות, לראשונה בסיכומים, מבלי שלמאשימה היתה האפשרות להערך אליה באופן יסודי וליתן תגובה.

ב"כ המאשימה גם לא היה ערוך להשיב לשאלה, כיצד נסגרו תיקי החקירה כנגד שני האחים הנוספים, וטען רק כי הוא חושב שהתיק נגד מנחם נסגר מחוסר ראיות.

לטעמי, יש לעילת הסגירה משמעות, שהרי אם נסגר התיק מהטעמים שפרט התובע, לא יתכן שנסגר מחוסר ראיות, שכן, אין חולק כי אותן ראיות משמשות להפללת כל אחד מהאחים, כאשר לגבי האח גל, קיימת גם גרסתו המפלילה של בנו של המתלונן.

ב"כ המאשימה סבר כי המאשימה נהנית מחזקת תקינות המעשה המנהלי, ומשכך, תמיד נותר הנטל על ההגנה, להוכיח שיקולים פסולים. אלא שהדבר אינו מדוייק, שכן לעיתים יועבר נטל ההוכחה לרשות המנהלית:

"... אם לכאורה יש יסוד בראיות לטענה של אכיפה בררנית, מתערערת החזקה בדבר חוקיות ההחלטה המינהלית. כתוצאה עובר הנטל אל הרשות המינהלית להראות כי האכיפה, אף שהיא נראית בררנית, בפועל היא מתבססת על שיקולים ענייניים בלבד, שיש להם משקל מספיק כדי לבסס עליהם את החלטת הרשות..."