ת"פ 17269-04-16 מדינת ישראל נ' וואלפא ואח'

לפני בקשה לביטול כתב האישום מחמת טענות להגנה מן הצדק וטענות נוספות כפי שיפורט להלן. 

כתב האישום.

כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה של הטרדת עד לפי סעיף 249 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן- "חוק העונשין").

על פי העובדות המתוארות בחלק הכללי לכתב האישום, הנאשם 1 מכהן כרב העיר ראשון לציון למעלה מארבעים שנים ובמסגרת תפקידו זה אחראי, בין היתר, על נושא הכשרות בבתי העסק בראשון לציון. מפקחי הכשרות ומשגיחי הכשרות בבתי העסק השונים מצויים תחת אחריותו ופיקוחו.

במקרה של מחלוקת או ספק בנוגע למתן תעודת כשרות, הנאשם 1, מתוקף תפקידו, הוא הפוסק הסופי. נתנאל ברזילי (להלן- "ברזילי") עובד כמפקח כשרות בעיריית ראשון לציון, ומתוקף תפקידו כפוף הוא לנאשם 1.

בחודש נובמבר 2009 הגיש ברזילי תלונה במשטרה נגד הנאשם 1 בטענה כי ביצע עבירות פליליות במסגרת תפקידו כרב ראשי (להלן "התלונה" או "החקירה"). בהמשך נחקר ברזילי מספר פעמים נוספות בגין אותה תלונה. במאי 2011 ובמועדים מאוחרים לכך נחקר נאשם 1 באזהרה בגין התלונה. במהלך החקירה, ייצג הנאשם 2 את הנאשם 1, לרבות לצורך שימוע אשר נערך לנאשם 1 בפרקליטות מחוז מרכז בתאריך 28.11.11.

החל ממועד חקירת הנאשם 1 במשטרה, הפלה הנאשם 1 את ברזילי לרעה ביחס לשאר מפקחי הכשרות בעירייה, בכך שלא הסכים לחתום על תעודות כשרות אשר יצאו תחת ידיו של ברזילי, בטענה כי אין לו אמון בו, בכך שאמר לעובדים נוספים כי אינו מכיר בברזילי כמפקח כשרות, בכך שבירר פרטים על עבודתו באופן שונה מכפי שנהג בשאר בעלי התפקידים, ביחסו האישי כלפיו וכיוצא באלה. בנוסף, במהלך ישיבות של המועצה הדתית, אשר נערכו בשנים 2011-2012, אמר נאשם 1 לנוכחים כי ברזילי מסר במשטרה דברי הבל ושקרים, תוך שהוא מתייחס לנתונים מתוך החקירה. יחסו של הנאשם לברזילי, כמפורט לעיל, גרם לקושי בהתנהלות התקינה של מחלקת הכשרות, דבר שעורר דאגה אצל בעלי תפקידים במחלקה. על רקע הדברים האמורים, בחודש מארס 2012 או בסמוך לכך, קרא הנאשם 1 ליוסף רצאבי (להלן- "רצאבי"), אשר שימש כמזכיר מחלקת הכשרות במועצה הדתית בראשון לציון, ואמר לו שאם הוא מעוניין לערוך פיוס בינו לבין ברזילי, עליו להציע לברזילי לכתוב מכתב לפיו מסר במשטרה דברי כזב ןערך דו"חות כוזבים. רצאבי סירב לעשות כן. בשנת 2014 מונה נאשם 2 מטעמו של נאשם 1 לתפקיד חבר המועצה הדתית ויו"ד ועדת הכשרות.

על פי עובדות האישום, הרב משה נחשוני (להלן- "נחשוני") משמש כרב פוסק בענייני כשרות בעיריית ראשון לציון. במחצית הראשונה של חודש ספטמבר 2014 או בסמוך לכך, בעיריית ראשון לציון או בסמוך לכך, פנה נחשוני אל ברזילי ואמר לו כי הוא מעוניין לערוך "סולחה" בינו לבין הנאשם 1. נחשוני הציג בפני ברזילי נוסח של הסכם פשרה בינו לבין הנאשם 1, אשר פרטיו המדוייקים אינם בידיעת המאשימה, ואשר עליו ביקש ממנו לחתום. בתאריך 21.9.14 התקשר ברזילי אל הנאשם 2 והשניים החלו לשוחח על אותו "הסכם סולחה". במהלך השיחה הפציר הנאשם 2 בברזילי לחתום על מסמך אשר נוסחו כדלקמן: "הידיעות אשר הועדו נגד כב' הרב וולפא במשטרת ישראל נבעו מטעות וכבר בחקירה הוכח שאינן נכונות. אני מתנצל ומבקש סליחתו של הרב". לאחר שברזילי השיב לכך בשלילה, במהלך השיחה, מסר לו הנאשם 2 כי אין המדובר במסמך משפטי וכי הנאשם 1 ייתן לברזילי התחייבות בכתב לפיה לא יתבע אותו. בהמשך הוסיף הנאשם 2 שאם ברזילי יחתום על המסמך הזה הוא "יקרב את המשיח בעשר שנים", הפציר בו לחתום על המסמך באופן מיידי וזאת על מנת שהנאשם 1 ישוב ויחתום על תעודות כשרות אשר ברזילי אחראי עליהן ולא יחרים אותו. ברזילי מסר לנאשם 2 שהוא מסרב לומר שהעדות שמסר במשטרה בעניין נאשם 1 הייתה שקרית, ובתגובה אמר לו הנאשם 2 שהדברים לא יגיעו לידיעת המשטרה וכי אין פה עניין של שקר אלא הודאה בטעות. בהמשך אותו יום, הגיע ברזילי אל הנאשם 1 ושאל אותו האם יסכים לחתום על תעודת כשרות. נאשם 1 סירב ואמר לו כי הוא מבקש שיחתום על הדברים הבאים: "העדויות שהועדו אז נבעו מטעות והתברר בחקירה שזה לא נכון. אני מתנצל בפני הרב ומבקש את סליחתו. בוודאי שהדו"חות שלי יהיו נאמנים ומלאים".

נאשם 1 מסר לברזילי כי הוא מעכב את החתימה על תעודת הכשרות שמסר ברזילי עד למועד החתימה על המסמך כאמור. בתאריך 30.9.14 נערכה בין הנאשם 1 לבין ברזילי שיחה נוספת, במסגרתה שב וביקש ממנו לחתום על הנוסח כמפורט לעיל. ברזילי סירב לעשות כן. על כן נטען כי במעשיהם אלה הטרידו הנאשמים את ברזילי בנוגע להודעה שמסר בחקירה על פי דין. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה של הטרדת עד לפי סעיף 249 לחוק העונשין.

טיעוני בא כוח הנאשמים.

בא כוח הנאשמים עותר לביטול כתב האישום מחמת טענות אלה:

א.העדר כוונה להטריד עד. על פי טענה זו לנאשמים לא היתה מעולם כל כוונה להטריד את המתלונן בקשר לתלונה שהגיש נגד הנאשם 1 בגין חשד לביצוע עבירת שוחד. בא כוח הנאשמים מפנה להודעות שמסרו נחקרים בפרשה: הרב משה נחשוני, יו"ר המועצה הדתית מר דוד שילה, הרב יוסף חממי והנאשמים וטוען כי האמור בהם מלמד על העדר כוונה להטריד את העד. לטענתו חומר החקירה מלמד כי היוזמה לעריכת הסכם פיוס בין הנאשם 1 לבין המתלונן היתה יוזמה עצמאית מצד גורמים רבים במועצה הדתית, לרבות של הנאשם 2, על רקע תקופת ראש השנה ויום כיפור, במטרה לגשר בין הנאשם 1 לבין המתלונן ולשפר את האווירה הקשה ששררה במשך שנים. כמו כן טוען כי מתוך הודעתו של הרב משה נחשוני במשטרה עולה כי היוזמה הראשונית להחתמת הנאשם 1 והמתלונן על הסכם פיוס היתה שלו בעת שהוא וגורמים נוספים במועצה הדתית סברו כי התלונה נגד הנאשם 1 נסגרה בלא כלום. לטענת בא כוח הנאשמים, אף המרחק בין מועד מסירת התלונה ומועד השימוע לבין מועד הניסיון להסכם פיוס בין המתלונן לבין הנאשם 1 מלמד כי המגע עם המתלונן לא נעשה "בנוגע לעדות". כמו כן טוען בא כוח הנאשמים כי "יוזמת השלום" שיזם הנאשם 2 כפרי של רצון טוב היתה גלויה לעיני כל שעה שהנאשם 2 סבר שתלונת המתלונן נגד הנאשם 1 נסגרה בלא כלום לאחר שלא קיבל כל הודעה אחרת מטעם הפרקליטות לאחר שנערך שימוע בעניינה. עוד נטען כי ממקרא תמלול השיחה שהתקיימה בין המתלונן לבין הנאשם 2 וממקרא הודעתו של הנאשם 2 עולה כי המתלונן הוא שיצר עמו קשר, כי הוא לא הפציר במתלונן לחתום על הסכם הפיוס, כי כוונותיו היו טהורות למען עשיית שלום ולא היתה כל כוונה לעשות שימוש באותו הסכם. לטענת בא כוח הנאשמים, מתיק החקירה עולה אף כי המתלונן לא סבר שהנאשם 2 "מטריד" אותו בעת שהתקיימה שיחה ביניהם, הנאשם 2 לא הטיל בו חשש ולא גרם לשיבוש הליכי חקירה. על כן טוען בא כוח הנאשמים כי לא מתקיימים בכתב האישום אלמנטים רלבנטיים ליסוד העובדתי וליסוד הנפשי של העבירה.