העובדות וטענות הצדדים
1.הנאשם הודה והורשע בתיק זה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפת שוטר לפי סעיף 273 לחוק העונשין התשל"ז-1977 ונהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961 (להלן: פקודת התעבורה; הפקודה), בצירוף סעיף 64ב(א)(3) לפקודה, סעיף 39א' לפקודה וסעיף 169 א' לתקנות התעבורה התשכ"א-1961. הצדדים הודיעו על הסדר טיעון שכלל תיקון כתב האישום, הודאה והרשעה של הנאשם ועונש של 300 שעות שירות לתועלת הציבור, מאסר על תנאי, קנס ושלילה על תנאי לשיקול דעת בית המשפט. כמו כן הוסכם כי המאשימה תעתור לפסילת מינימום של שנתיים והנאשם יהיה חופשי בטיעוניו לעניין תקופת הפסילה.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 21.2.14 בסמוך לשעה 3:00 לפנות בוקר ברחוב יגאל ידין בירושלים נעצר הרכב בו נהג הנאשם על ידי שני שוטרים מתנדבים והנאשם התבקש להציג רשיונות. בשל ריח חריף של אלכוהול שעלה ממנו נערכה לנאשם בדיקת ינשוף לגילוי שרידי אלכוהול. השוטרים אמרו לנאשם שהוא מעוכב לצורך בדיקת השכרות וכי אסור לו להכניס דבר לפיו. הנאשם השתולל, דחף את דלת רכבו בכח באופן שהדלת דחפה את אחד השוטרים לכביש, לעס מסטיק וניסה לשתות מים על אף שנאמר לו שאסור לו להכניס לפיו דבר, הטיח את ידיו בפני של אחד השוטרים ודחף אותו דחיפה חזקה. כשנאמר לו שהוא עצור השמיע הנאשם קללות וניבולי פה לעבר השוטרים. בבדיקה שנערכה לו נמצאו אצל הנאשם 425 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.
2.כאמור, הצדדים הגיעו להסדר לגבי כל יתר רכיבי הענישה וטענו בנוגע למשך הפסילה בפועל בלבד. ב"כ המאשימה טען כי מדובר בעבירות חמורות שהמחוקק קבע לגביהן פסילת מינימום של שנתיים, על אף הפגיעה הקשה הנגרמת לכל אדם בשגרת חייו ובתעסוקתו. הוא ציין כי מתחם הענישה כולל גם פסילה לתקופה ממושכת יותר, אך בשל הנסיבות המאשימה מסתפקת בתקופת המינימום בלבד. ב"כ הנאשם טענה כי סעיף 39 א' לפקודת התעבורה מותיר לבית המשפט שיקול דעת ומאפשר להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר מהתקופה הקבועה בחוק, בהתאם לנסיבות אישיות שלה נאשם. היא ציינה כי הנאשם שירת במשך 15 שנה ביחידת מסתערבים. הוא גרוש ואב לשני ילדים, משלם מזונות ומכלכל את עצמו ואת ילדיו, ללא עבר פלילי. לדבריה הנאשם פשט רגל, כיום הוא מתגורר ביחידת דיור במעלה אדומים ועובד במסעדה בקניון הזהב, במרחק גדול ממקום מגוריו, והוא עובד בכל עבודה אפשרית על מנת שלא להיגרר לדרך פסולה. הסניגורית ביקשה להתחשב בכל אלו בקביעת תקופת הפסילה, וכן לעכב את הפסילה על מנת שלא לפגוע ברצף עבודתו של הנאשם.
3.אפשרתי להגיש פסיקה בנושא הפסילה לאחר הדיון, ושני הצדדים הגישו פסיקה בנושא.
דיון והכרעה
4.סעיף 39א' לפקודת התעבורה מורה:
![מלבן 1]()
![]()
"הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".
החוק קובע, איפוא ברירת מחדל של פסילה למשך שנתיים על עבירת נהיגה בשכרות, כאשר החריגה אפשרית רק בנסיבות מיוחדות שיש לפרש בפסק הדין. כידוע, עונשי מינימום בכלל ופסילת מינימום בפרט אינם נפוצים בספר החוקים הישראלי, כך שעצם חקיקתו של סעיף כזה והוספתו לפקודת התעבורה בשנת 1995 מצביעה על כוונת המחוקק להחמיר בענישה על העבירה של נהיגה בשכרות. הדבר עולה בקנה אחד עם הסכנה החמורה הנשקפת ממעשה זה, הן לנהג ולנוסעים ברכב הן ליתר המשתמשים בדרך. לפיכך, על מנת לחרוג מהעונש שנקבע כברירת מחדל נדרשות נסיבות מיוחדות וחריגות. טיבו של עונש של פסילה שהוא גורם להכבדה ניכרת על הנאשם, ואין די בהכבדה כזו ובצורך לשנות את אורח החיים כדי להצדיק סטיה מעונש המינימום.
5.בהתאם לכך, בפסיקה פורשו הנסיבות המיוחדות המאפשרות הפחתת הפסילה באופן מצמצם, כך שהן חלות במקרים חריגים בלבד. כך, ברע"פ 6418/07, עמית כהן נ' מדינת ישראל, נדחתה בקשת רשות לערער על עונש שכלל פסילה לשנתיים על עבירת נהיגה בשכרות, על אף נסיבות אישיות קשות והיותו של המבקש חייל החי במשפחה חד הורית אשר בעת שירותו הצבאי עובד בעבודות שליחות ומפרנס את משפחתו. ברע"פ 9876/09, בכר בן ציון נ' מדינת ישראל, נדחתה בקשת רשות לערער ערעור שני על פסק דין שבו נפסל המערער לשנתיים לאחר שנמצאה כמות של 405 מיקרון אלכוהול בליטר אוויר נשוף, שכן "ישנה חשיבות עליונה לשים קץ לתופעה של נהיגה בשכרות, וזאת ניתן לעשות רק אם בתי המשפט יקיימו את מצוות המחוקק ויפסלו נהגים מלנהוג לפחות את עונש החובה הקבוע בחוק". בית המשפט הביא בחשבון גם את הרשעותיו הקודמות של הנאשם ואת הכמות הגדולה של אלכוהול שנמצאה בבדיקה. אציין כי הכמות שנמצאה אצל הנאשם באירוע שבפני גדולה אף יותר.
ברע"פ 6443/12, שאול לידסקי נ' מדינת ישראל, נטען כי היה מקום לסטות מפסילת המינימום נוכח עברו הנקי של המבקש, הודייתו והחיסכון בזמן שיפוטי, חרטתו הכנה ושירותו הצבאי כלוחם צנחנים. כב' השופט רובינשטיין קבע כי
"נסיבות מיוחדות אין משמען חיים נורמטיביים גרידא, דבר שמצופה מכל אדם, אלא מעבר לכך.... בכל האהדה לאדם ללא עבר פלילי ולחייל, האהדה הגדולה יותר היא לציבור באי הכביש, נהגים והולכי רגל, שלא ייפגעו חלילה מנהיגתו של מי שאדי האלכוהול בגופו, ושיקול דעתו עלול להיות פגום....אוכל להעלות על הדעת נסיבות מיוחדות, שהמחוקק התיר בהן הקלה, במקרה של נהג ותיק ללא הרשעות, שרמת השכרות שנמצאה בו היתה נמוכה וחרגה במעט מרמת האלכוהול המותרת, ובהתקיים צורך הומניטרי דוחק להסעת בן משפחה חולה. הצטברות מעין זו – בלא שאמצה כמובן – עשויה לגבש ' נסיבות מיוחדות'. משמעות הדברים, כי כל עוד לא שינה המחוקק עמדתו... כי הפחתה בעונש הפסילה תהיה במשורה שבמשורה..." (פיסקה ו' להחלטה).
6.בענייננו, הנסיבות שתוארו על ידי ב"כ הנאשם אינן דומות לאלה שהוכרו, כאמור, כמצדיקות הפחתה מפסילת המינימום. העובדה שרשיונו של הנאשם דרוש לו כדי להמשיך בשגרת חייו, לפרנס את ילדיו ולעבוד במקום עבודתו, אינן נסיבות חריגות. אכן, הנאשם שבפני נקלע לקשיים כלכליים ולפשיטת רגל לאחר שירות צבאי ממושך בתפקיד תובעני, אולם אלה אינם מהווים נסיבות חריגות כפי שהוכרו בפסיקה. בנוסף, לנאשם עבר תעבורתי, אשר אמנם אינו חמור במיוחד אך כולל מספר עבירות של אי ציות לתמרורים ואף נהיגה באור אדום. כמות האלכוהול שנמצאה בבדיקה היא גבוהה. בנסיבות אלו אין מקום לחרוג מעונש המינימום שנקבע בחוק.
7.לנוכח כל האמור אני דנה את הנאשם לעונשים אלו:
1.שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות. שירות המבחן מתבקש להכין תכנית של"צ לנאשם ולהעבירה לאישור בית המשפט תוך 60 יום.
ניתן ליצור קשר עם הנאשם באמצעות ב"כ בטלפון 050-8191119 פקס 0778969732.
2. מאסר על תנאי לשלושה חודשים למשך שלוש שנים על נהיגה בשכרות.
3.פסילה מהחזקת רשיון נהיגה למשך שנתיים החל מיום 1.9.16 הנאשם יפקיד את רשיונו במזכירות בית המשפט במועד זה.
4.פסילת רשיון נהיגה על תנאי לשישה חודשים למשך שלוש שנים מתום הפסילה בפועל, על עבירה של נהיגה בשכרות.