ת"פ 16437-01-14

כתב האישום בו הודתה הנאשמת מייחס לה החזקת מקום לשם זנות, בכך שעובר ליום 17.3.11 וביום זה החזיקה הנאשמת ביחד עם אחרת, שאף היא הואשמה באותו כתב אישום, בדירה לשם עיסוק בזנות, וכי במועד הנזכר נכחה הנאשמת בדירה למטרה זו.

לאחר שנרשמה הודייתה, העלתה ההגנה את הטענה שיש לזכות את הנאשמת מחמת הסייג של זוטי דברים.

לשיטת ההגנה, מדובר בפעילות מתוך דירת מגורים, ללא הפרעה לשכנים וללא יצירת מטרד, כשהכניסה לדירה משביל צדדי. נטען שהעבירה נחשפה בעקבות פעילות יזומה כלפי הנאשמת האחרת ללא קשר לנאשמת. הודגש כי המעשים בוצעו מחמת מצוקה כלכלית, והשיתוף בין הנאשמות בהחזקת הדירה לא היה למטרת יצירת בית בושת אלא לשם הפחתה בהוצאות. ההגנה מדגישה כי לא נלוו למעשים עבירות נוספות והם נעשו בדיסקרטיות. לשיטת ההגנה היות שהזנות לא נאסרה, מידת הפגיעה באינטרס הציבורי בהחזקת דירה, בהעדר מטרד ועבירות נלוות היא מועטה, להיפך, לציבור יש אינטרס כי שירותי הזנות ינתנו במקום נקי מסודר שאין בו הפרעה לציבור. עוד נטען כי ההרשעה פוגעת בחופש העיסוק. לשיטת ההגנה שילוב כל הנתונים מוביל למסקנה שרמת הפליליות של המעשים נמוכה והפגיעה באינטרס הציבורי זעומה עד כי יש לראות בהם זוטי דברים.

המאשימה מתנגדת לעתירה. היא מדגישה את העובדה שמדובר במקום שהושכר לתכלית של עיסוק בזנות, ושהוחזק על ידי שתיים, בבניין מגורים כשבהתאם להנחיות פרקליט המדינה חזקה שנוצר מטרד במצב כזה. היא מפנה לפרשנות המרחיבה שניתנה למונח מקום ככולל גם מקום שהחזקתו לשם עיסוק בזנות הוא רק אחת ממטרותיו ומצביעה על חומרת העונש המלמדת על חומרת העבירה. המאשימה מתנגדת להתייחסות ההגנה לעובדות שאינן נזכרות בכתב האישום ומבהירה כי היא חולקת על העובדות שהוצגו. לשיטתה אין מדובר במעשה קל ערך.

הסייג של זוטי הדברים

הסייג של זוטי דברים חל על אותם מעשים שבשל אופיים הם קלי ערך עד כדי כך שאין אינטרס ציבורי בנקיטת הליך פלילי ובהטלת כתם של הרשעה בגינם. המבחן לתחולתו של הסייג הוא "אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך."

תכליתו של הסייג היא ליתן בידי בית משפט כלי לזיכויו של אדם, שמתנהל נגדו הליך, אשר מבחינה פורמלית הוא אמנם מתיישב עם הגדרת העבירה בחוק, אך בנסיבות העניין, אין במעשה אף לא מידה מינימלית של פגיעה באינטרסים הציבוריים ובערכים המוגנים, שלשם שמירה עליהם נועדה אותה עבירה. לשם הכרעה אם מתקיים הסייג יש לבחון את טיבו הקונקרטי של המעשה, הנסיבות הקונקרטיות של ביצועו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי.

בע"פ 7829/03 מ"י נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ הבהיר בית המשפט:

"המגמה העולה מן הפסיקה היא שיש להחילו בזהירות תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בבואו לבחון מעשה שנתמלאו בו כל יסודות העבירה ישאל בית המשפט את עצמו, אם מעשה העבירה הצמיח מידה מינימאלית של סכנה לציבור. תשובה שלילית תחייב את המסקנה שהשפעתו של המעשה על החברה היא כה מזערית, עד שאין זה ראוי להכתים את מבצעו בהרשעה בפלילים. לשיטתי, מגמה זו ראויה היא. אל לנו לשכוח כי הכלל בדבר זוטי דברים מהווה אך סייג לאחריות הפלילית, ומשכך, אין הוא בבחינת הכלל, אלא החריג. ובלשונו של סעיף 34ה לחוק העונשין - "מלבד אם נאמר בחיקוק אחרת, חזקה על מעשה שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית".

התנאי של הפגיעה באינטרס הציבורי הוא בדרך כלל בעל המשקל הכבד ביותר, כדברי בית המשפט: