ת"פ 15753-11-10 מדינת ישראל נ' נעמן

לפניי בקשה לחיוב המשיבה בהחזר הוצאות הגנת המבקש לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

העובדות הצריכות לעניין

1. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין בגין שני אירועים שונים ועבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 243 לחוק.

2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.3.09, ביקר הנאשם בבריכת השחייה בבית חינוך עיוורים בירושלים. בה בעת שהה בבריכה גם הקטין, ש', יליד 1993. עת שחה הקטין בבריכה שחה לעברו הנאשם, נגע בגופו של ש' וניסה להזיז את ידיו לכיוון בטנו. ש' התנגד וציין כי הוא חפץ בפרטיות, ברם הנאשם ניסה להחדיר את ידיו מתחת לבגד הים אותו לבש ש'. ש' הדף את ידי הנאשם, שחה אל עבר שפת הבריכה וקרא לעזרת חברו. לאחר מכן, יצא הנאשם מהבריכה תוך שהוא אומר לש' ולחברו כי שמו הוא צביקה כהן וכי הוא נהג הסעות תושב בית"ר. הוא אמר לשניים כי הוא הולך לחדר הסאונה, אך עזב תוך מספר דקות את הבריכה.

   ביחס לאישום זה טען הנאשם במסגרת תשובתו לאישום טענת אליבי, לפיה שהה בחו"ל במועד הרלוונטי לאישום. לאחר שהציג אישורים רלוונטיים לפני המאשימה חזרה בה המאשימה מאישום זה והנאשם זוכה מהמעשה.

3. על פי עובדות האירוע השני בכתב האישום, ביום 12.3.09 הבחין הנאשם בקטין כבן 13 השוחה בבריכה. הנאשם ניגש אליו, נגע בו והכניס את ידו אל תוך בגד הים שלבש הקטין. הנאשם חדל ממעשיו רק לאחר ששם ליבו לקבוצת נערים שהבחינו במעשיו והזעיקו את המציל. בעקבות זאת, נס הנאשם למלתחות הבריכה וחמק מהמקום.

   ביום 19.3.10 הבחינו הנערים בנאשם בבריכה והזעיקו את עובדי הבריכה אשר עכבו את הנאשם עד להגעת המשטרה. הנאשם שב והציג עצמו בכזב בפני עובדי הבריכה כצביקה כהן וניסה להתנגד בכוח לעיכוב.

4. המבקש כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי אין הוא האדם אשר מיוחס לו המעשה נשוא כתב האישום וכי מדובר במקרה הנדון בטעות בזיהוי. עוד טען המבקש כי הוא הודה במיוחס לו בעת חקירתו לאחר שהופעל עליו לחץ ולאחר שהובטח לו כי אם יודה, הוא ישוחרר ממעצר.

5. בתום שמיעת הראיות הורשע המבקש בעבירה של מעשה מגונה, ונגזרו עליו 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ומאסר מותנה של 6 חודשים שירוצו אם יעבור הנאשם עבירה לפי פרק י' סימן ה' לחוק העונשין במהלך שנתיים מיום מתן גזר הדין.

6. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 53348-10-13) ובגדרו הורה בית המשפט על זיכויו של המבקש מהמיוחס לו בכתב האישום לאחר שנקבע כי אשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר.