רקע
1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
בהתאם לעובדות כתב האישום, בין הנאשם לבין עו"ד ש.ס. (להלן: "עו"ד ס'"), קיים סכסוך משפטי. ביום 2.4.15 בשעה 09:30, בבית משפט השלום בתל אביב, איים הנאשם על עו"ד ס' ועל עו"ד ע.ה. (להלן: "עו"ד ה'"), בכך שאמר להם: "אני אהרוג אתכם, אני אוריד לכם את הראש כמו דאעש, אני אתאבד עליכם ואני אגמור בבית סוהר".
2.הנאשם הודה באירוע, גם אם לא במילים המדויקות שיוחסו לו, אך טען טענות הגנה שונות שיפורטו בהמשך. בנסיבות אלה, ולאור הצורך בחשיפת הראיות לשם ביסוס טענות הגנה שונות, נשמעו עדים והוגשו מסמכים שונים.
במהלך פרשת התביעה, העידו עוה"ד ס' וה', ובפרשת ההגנה העידו הנאשם ואבי טויטו. בנוסף, הצדדים הגישו מסמכים שונים כמוצגים.
טיעוני הצדדים
3.ב"כ הנאשם טענה מספר טענות מקדמיות בתחילת ההליך, אותן נימקה בסיכומיה תוך ביסוסן על הראיות שהוצגו במהלך שמיעת ההוכחות. המאשימה ביקשה לדחות טענות אלה, כפי שיפורט להלן:
א. אין דנים פעמיים בשל מעשה אחד – ב"כ הנאשם הפנתה לקובלנה פלילית אשר הוגשה על ידי עוה"ד ס' וה', במסגרת ק"פ 47889-04-15 (להלן: "הקובלנה"), בה ייחסו לנאשם מספר מעשים, ובהם אף את אותן עובדות המגבשות את עבירת האיומים המיוחסת לו בתיק זה (להלן: "ההליך הנדון"). הקובלנה הוגשה כחודשיים בטרם הוגש כתב האישום הנדון, ונמחקה בהסכמת הצדדים כ-11 חודשים לאחר הגשתו. מחיקת הקובלנה, במהותה, היא זיכוי, שכן ניתנה לאחר תשובת הנאשם לכתב האישום בה, ולכל הפחות - קרובה לזיכוי. מכאן, טענה ב"כ הנאשם כי יש לקבוע שהנאשם נשפט בגין אותו מעשה, בהתאם לסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ").
המאשימה טענה, כי דינו של הנאשם לא הוכרע במסגרת הקובלנה הפרטית, ומכאן יש לדחות טיעון זה.
ב. טענת סיכון כפול - ב"כ הנאשם טענה כי הקובלנה שהוגשה היא התשתית לטענה זו, אולם מדובר בעקרון רחב יותר אשר נועד להגן על זכויות יסוד של הנאשם. במקרה הנדון, כאשר משך חודשים רבים היה הנאשם נתון בסכנת הרשעה בתיק הקובלנה וכן בתיק זה, התקיימו תנאים שונים המקימים את טענת הסיכון הכפול, כגון מבוכה שנגרמה לנאשם, בושת פנים, הוצאות, חיים בצל דאגה ואי וודאות, ועוד.
המאשימה טענה, כי הליך הקובלנה נמחק בטרם ניתן מענה לכתב האישום, ובטרם התבצע דבר מהותי במסגרתו. הנאשם היה מודע להליך הנדון, היה מיוצג במסגרת הקובלנה, והגיע להסכמות לגבי ביטולה.
ג.אינטרס ציבורי וזוטי דברים – טענות אלה הועלו על ידי ב"כ הנאשם כחלק מטענת הגנה מן הצדק. לטענתה, בנסיבות המקרה הנדון, התנהלות מקבילה של שני ההליכים, התנהלות עוה"ד ס' וה' וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם, לא התקיים אינטרס ציבורי בהגשת כתב אישום. הנאשם, בן 68 ללא כל עבר פלילי, אדם תמים הסובל מבעיות רפואיות ונפשיות, עבר מסכת של תביעות אזרחיות ופליליות רבות, חלקן כפולות, במשך כתשע שנים, כאשר עוה"ד ס' וה', המכירים את טענת הסיכון הכפול, לא עדכנו את משטרת ישראל כי הוגשה הקובלנה. לטענתה, מדובר במתלוננים הרודפים את הנאשם באופן אישי, ומטרידים את מערכת המשפט.
המאשימה, קשרה את סוגית הסיכון הכפול לטענת ההגנה מן הצדק, והפנתה למודעתו של הנאשם להליך הפלילי ולכך שביטולה המוסכם של הקובלנה לא תביא לביטול כתב האישום בהליך הנדון. עוד הדגישה, כי הנאשם היה מיוצג במסגרת הקובלנה, בה הודה במיוחס לו בטרם בוטלה.
4.בנוסף לטענות המקדמיות, התייחסה ב"כ הנאשם בסיכומיה לעבירת האיומים המיוחסת לנאשם, והסכימה כי הדברים שנאמרו על ידי הנאשם, "בפן הפורמלי הצר והיבש מקיימים את יסודות עבירת האיומים" (עמ' 70 ש- 13-14 לפרוט'). יחד עם זאת, טענה כי יש לבחון דברים אלה בהקשר הכולל אשר עלה במהלך ניהול ההוכחות, ממנו עולה שמדובר בדברים ריקים מתוכן. עוה"ד ס' וה' לא פחדו מהנאשם, המבחן הסובייקטיבי לא התקיים, וכך אף המבחן האובייקטיבי. עוד טענה, כי לנאשם לא היתה כוונה להפחיד.
